סוכות לפי הקבלה

הושענא רבא – סודו של יום

הלילה האחרון של סוכות, רגע לפני שמחת תורה, הוא לילה מיוחד ורבותינו מקשרים אותו לתהליך התשובה שהתחלנו בא' באלול וסיימנו ביום הכיפורים.

רגע, מרגע שנסתיים יום הכיפורים ותקענו תקיעה אחרונה בשופר הרי סיימנו את 40 ימי הדין מא' באלול ואנחנו עוברים לאנרגיה אחרת, בונים סוכה ושמחים. "ושמחת בחגך והיית אך שמח" נאמר על חג הסוכות, אז דווקא בסיומו מזכירים לנו את ימי הדין?

אך מסתבר שלא בדיוק כך הוא, אלא: גם מי שדינו נחתם ביום הכיפורים יכול בליל הושענא רבא להשפיע על גזר הדין.

ראו כיצד כותב זאת ספר התודעה:

"בהושענא רבא גמר החיתום של הדין המתחיל בראש השנה...ועוד משלו בזה החכמים הקדמונים זכרונם לברכה משל ואמרו "מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דערעא" וסדרי המשפט של זו דומה לשל זו – במלכותא דערעא מלך שהוא רחום וצדיק, כשהוא דן את הדין, אם הוא מוצא זכות – חותך את הדין מיד, ואם לאו – משהה אותו בשביל שהסניגורים ילמדו זכות... לבסוף מוסר פתקיו ביד שליחיו אם למות ואם לחיים טובים... ובאים שליחי המלך לבית הנידון ומוצאים אותו שמח במלכותו של המלך ועושה כל גזרותיו בשמחה – מה הם אומרים? לא זה שנגזר עלינו כן. הוא הנראה לפני כך. איש אחר הוא. וחוזרין למלך. אף במלכותא דרקיעא כך. בראש השנה כל באי העולם עוברים לפני הקב"ה. צדיקים גמורים נכתבין ונחתמין לאלתר לחיים. בינוניים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים ונחתמין ביום הכיפורים וגמר החיתום הוא בהושענא רבא, תמשך עד השכמת הבוקר של יום שמיני עצרת. לכן מרבים בתפלה ובתחנונים בהושענא רבא שהוא שביעי של סוכות, ומתעוררים בתשובה, ומעוררים רחמים חדשים ואפילו כבר היה גזר דין קשה, קורעים אותו וכותבים בשמים "פתקים" טובים... ואז באים שליחי מעלה ומוצאים את כל ישראל שמחים לפני המקום שמחת אהבה. ואפילו היו ביניהם נידונים לרעה – אין הרעה מגעת בהם. אנשים אחרים הם. אוהביו של הקב"ה ושמחים בו ובכל מצוותיו. ספר התודעה ק"כ.

הבנתם? ישנן כמה תובנות שעולות מדבריו:

א.    ליל הושענא רבא היא הסיבה מדוע אני מקפיד לברך ביום הכיפורים "חתימה טובה" ולא "גמר חתימה טובה" כי הגמר הוא בהושענא רבא. "יום הכיפורים זה חצי גמר" (-: ביום הושענא רבא אנחנו מברכים אחד את השני בברכה "פתקא טבא" – דהיינו שהמכתב שנקבל מהשליחים יהיה עם גזר דין טוב. ובכל מקרה, כמו שהבנתם מהכתוב, לא משנה מה כתוב בו – אנחנו בשמחה.

 

ב.    הזדמנות שניה ושלישית ורביעית וכו' הן מסימני ההיכר של הקב"ה וזה אחת התובנות שיכולה לעורר בנו שמחה גדולה. חשבו על כך: הוא נותן לנו עוד צ'אנס ועוד צ'אנס. זו בעצם המשמעות של המילה רחמים. הזדמנות נוספת. על כ כותב רבי נחמן ש"אין שום יאוש בעולם כלל" וש "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן". כותב זאת גם האדמו"ר מסלונים: "כתוב בספר "מטה משה" למה נקרא שמו הושענא רבא, לפי שהוא מכוון לשמו הקדוש "אהיה" (אחד משמות השם), בגימטריא 21, והושענא רבא הוא ביום כ"א בתשרי...שם "אהיה" הוא הוא שם התשובה שיהודי אומר "מה שהיה היה ומכאן ואילך אהיה אחר, מעתה כבר אשמור ואקיים את רצון השי"ת", וסיים, אפילו אם יהודי אמר ככה כך וכך פעמים שמעתה יהיה לאיש אחר ולא קיים זאת, עליו לחזור ולקבל על עצמו שוב ושוב. והנה זה תפקיד וסגולת יום הושענא רבא לקבל החלטה סופית כחותם על לבך כחותם על זרועך, ואז ה' צלך, כמאמר הבעל שם טוב שההנהגה מלמעלה היא על דרך התנהגות האדם כדרך הצל" (נתיבות שלום כרך ב עמ' ריב).

 

ג.     שימו לב איזה כוח יש לשמחה שלנו בסוכות. לפי המשל הזה – כשבאים השליחים מבית הדין ורואים אותנו לומדים תורה בלילה, שמחים בסוכה, הם אומרים "לא יכול להיות שזה הם". מי שנגזר עליו הדין לרעה יכול ככה לשמוח? השמחה עצמה מבטלת את הדינים. אני מאמין בזה מאוד. אפשר לראות שאפילו מבחינה בריאותית שמחה היא מרפאה. ראו איך כותב זאת רבי משה דוד וואלי: "הכול תלוי ברפואת הרוח ובבריאותו... והרוח השמח הוא שגובר על כל ההיזקות ומתקן כל הקלקולים...
אותו הרופא שיעסוק ברפואת הגוף בלבד, יעשה העיקר רפואת הרוח, לחזקו ולאמצו ולשמחו שיתרחב ויתפשט בכל הגוף וירים ראש וירוץ להשלים עסקיו..." (ספר הליקוטים | חלק א, עמ' תסד)

 

 

ד.     ולמרות שדיברנו רבות על שמחה לא אמרנו מילה על שמחת תורה, החג הנפלא שמגיע יום לאחר הושענא רבא. תוכלו לקרוא קצת יותר כאן:

 

העם היחיד בעולם שרוקד עם ספר התורה שלו | מאמר על שמחת תורה מאת ניר אביעד

אין שום יאוש בעולם כלל | הרצאה מיוחדת להושענא רבא

סוד ספר קהלת בשיעור אחד

 

פתקא טבא!