האם קבלה היא סוג של פסיכולוגיה?

האם קבלה היא סוג של פסיכולוגיה?


במשך אלפי שנים, מחפשים בני האדם מזור לנפשם. עוצמת תהפוכות החיים, הקשיים, המשברים, המחלות והמוות פיתחו אצל בני האדם נפש עדינה, מחפשת, משתוקקת לטוב. במשך מאות בשנים היו אלה הפילוספיות והדתות, השמאנים, הכמרים והרבנים שניסו לפזר אצל האדם את הערפל במהלך הקשיים, לתת לו תקווה, מזור, קבלה עצמית וחיבור עם הזולת.
עם התפתחותו התעשייתית והמדעית של העולם במאות האחרונות, קיוותה האנושות להקלה, לריווח של חייה. הטכנולוגיה הקלה את החיים והמדע החליף את האמונות הישנות בעובדות ונתונים. נראה היה שבעיות הנפש תמו חלפו להן. אם רק נדמיין את חייו הקשים של מי שסחב מים מהבאר או אפילו לפני כמה שנים, הרתיח תורמוס כדי לעשות כביסה ביד, לעומת חיינו. אם רק נדמיין כמה קשה היה להשיג מידע עד לפני לא המון זמן, או להבדיל - איך בני האדם מתו בגיל צעיר ממחלות ומגפות בכדי להבין כמה התפתחו במאות השנים האחרונות המדע, הרפואה והטכנולוגיה. כולם כאחד, ממכונת הכביסה והרכבת ועד האינטרנט והפלאפון הומצאו ופותחו בכדי להקל על הקושי ומורכבות החיים.

האם הם הקלו? סייעו? פינו אותנו מקשיי החיים? האם אנחנו מאושרים מכך שאנחנו יכולים לחצות אוקיינוסים בכמה שעות? האם הנפש שלנו רגועה יותר בזכות מכונת הכביסה?
הפסיכולוגיה גם היא, קיימת בכל מיני צורות כבר אלפי שנים. אריסטו היה אחד הפילוסופים שהשפיעו על הפסיכולוגיה יותר מכל אך גם אחריו, כתבו ופתחו את רעיון הבנת נפש האדם והטיפול בה. בשנות התשעים של המאה ה-19 החל זיגמונד פרויד לעסוק בשיטת תרפיה החושפת מאוויים כמוסים, שנקראה פסיכואנליזה. פרויד, שהוא כנראה הפסיכולוג המוכר ביותר, תרם תרומה משמעותית למיסוד הפסיכולוגיה כשיטה לגיטימית לטיפול להקלת הסבל האנושי. בתחילה פרויד התקבל בעוינות ובבוז על ידי הממסד האקדמי, וברבים ממוסדות המחקר הייתה התעלמות גורפת מתפיסותיו. שיטותיו של פרויד לא היו כרוכות במדע אמפירי הכולל תצפיות וניסויים, ולא היו ניתנות לאישוש או הפרכה, ועם זאת תגליותיו בעניינים רבים בפסיכולוגיה נחשבות לחדשניות ומשמעותיות, ומשמשות כמצע חשוב והכרחי בכל תחומי הפסיכולוגיה עד ימינו.
מאז תקופת פרויד ועד ימינו פורחות הפסיכולוגיה ובעשרות השנים האחרונות, גם אחותה הנושקת לרפואה – הפסיכיאטריה כשיטות טיפול בכאביו של האדם, ועולות מעלה מעלה עד שאנו נאלצים לחזור לרגע לאחור ולשאול – האם החיים המודרניים לא היו אמורים להקל את כאבי הגוף והנפש?
התשובה היא מזעזעת: לא זו בלבד שהטכנולוגיה, הרפואה והמדע לא הורידו את רמת החרדה, הלחץ, הפחדים והדכאון אלא העלתה אותם למימדים מפחידים. אחת מתוך ארבע נשים בארה"ב מטופלות בכדור פסיכיאטרי נוגד דכאון. אחד מתוך חמישה ילדים בממוצע בכיתה בבי"ס ישראלי לוקח ריטלין.
האם הפסיכולוגיה נותנת מענה לבעיות הללו? האם היא נותנת מזור לנפש?
התשובה לשמחתי היא חיובית. הפסיכולוגיה, על רבדיה השונים, ההתנהגותיים, הקוגניטיביים וגם הפסיכואנליטיים מתאימה את עצמה לבעיות הדור והתקופה ועזרת לרבים רבים. המגמה הקיימת אצל כמה מהעוסקים ביהדות או בקבלה לזלזל בפסיכולוגיה המערבית לא מקובלת עלי כלל ועיקר. זלזול כזה הוא כמעט תמיד סימן לשרלטנות ובורות.

ובכל זאת, יש לי בעיה עם פסיכולוגיה.
בגיל 12 החלטתי שאני רוצה להיות פסיכולוג. למה? אינני זוכר. כמה שנים אח"כ נפל לידי ספר שנקרא אם זכרוני אינו מטעני "פרויד לילדים", שם בפעם הראשונה הבנתי למה אני רוצה להיות פסיכולוג: התהליך הפסיכולוגי נראה בעיני כמו מבוכים ודרקונים רק הרבה יותר מעניין – נפתולי נפש האדם. הרעיון שאפשר לעזור לאדם לצאת מתוך המבוכים שלו ולנצח את הדרקונים יורקי האש שלו – קסמו לי והניעו אותי לקרוא כל ספר אפשרי ובבוא העת להתחיל את לימודיי האקדמיים בתחום.
לצערי. האקדמיה ריסקה לי את החלום. מלבד האכזבה שחוויתי מללמוד מפיהם של דוקטורים ופרופסורים גישות מאוד שטחיות על מהות האדם, פגשתי פסיכולוגים שכל מהותם בחיים הייתה להתאים, לתייג את המטופל תחת איזו כותרת מחלתית מתוך "מגדיר הצמחים" (DSM). פגשתי פסיכולוגים שבחרו לחלק את האדם לכ"כ הרבה חלקים שונים עד כדי כך שהרגשתי במוסך ופגשתי גם סתם כאלה שיש להם ציון שבע מאות וחמישים בפסיכומטרי אבל ציון אפס ביחסי אנוש.
במקביל, למדתי גם את חכמת הקבלה. הפער העצום בין תפיסת האדם בחכמה הקבלית, על גודלו, תפארתו וכוחו לשנות מציאות לבין תפיסות דטרמיניסטיות קטנות אותן למדתי בלימודי הפסיכולוגיה גרמו לי להחליט - פסיכולוג לא אהיה.
למען הכנות אומר שהיו גם גישות פסיכולוגיות מתקדמות יותר כמו הפסיכולוגיה ההומנית, הנרטיבית והאקזיסטנציאליסטית שמאוד התחברו עם אמונותיי ולכן עד היום כמאמן ומטפל אני משתמש בשיטותיהם.
ואם נצא רגע מהחוייה הפרטית שלי – מה ההבדל בין שתי התורות?

פרקטיקה של הבדל
אם היה אפשר להפגיש בין פרויד לבין רבי שמעון בר יוחאי, על מה הם היו מסכימים? נדמה לי ששניהם היו מסכימים על מורכבות הנפש ועל כך שכוחות רבים פועלים עליה מבפנים ומבחוץ, שניהם היו מסכימים גם על כך שכל אחד מבני האדם מורכב מתמהיל שונה ולכן צריך עזרה או טיפול אינדיווידואלי, שאין עצה אחת או טיפול אחד שמתאים לכולם.
ועל מה לא היו מסכימים? במשפט מסכם אחד - נדמה לי שהמחלוקת ביניהם הייתה על 2 עניינים מרכזיים:

א. מניעי האדם – האדם על פי חכמת הקבלה הוא טוב ביסודו ומניעיו טובים. האדם מחפש חום ואהבה מהוריו וסביבתו בכדי לחזור להרגשה האחדותית שהייתה לו ברמת הנשמה, טרם לידתו (כמו גם ברחם). במהלך חייו "נדבקות" בו קליפות, חסימות ואז רע לאדם והטוב הזה לא יוצא החוצה. לעזור לאדם, לדידם של המקובלים, פירושו לעזור לו להסיר את הקליפות ולגלות את הטוב שטמון בו. פרויד לעומת זאת ייחס לאדם מניעים מיניים מודחקים שהם האנרגיה לכל פעולותיו. כל דבר אצל פרויד הוא "פורקן" וכל זולת הוא "אובייקט" לפורקן.
ב. שיטת הטיפול – בסיפור יוסף ואחיו המופיע בספר בראשית, מתאר הכתוב כיצד זורקים אותו אחיו אל תוך בור והתורה אומרת: "והבור ריק, אין בו מים" ושואל רש"י שם, וכי לא הבנתי כבר שהוא ריק? הרי ודאי שאין בו מים, מדוע התעקשה התורה לומר גם שאין בו מים? ועונה "מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו." מהפרשנות הפשוטה הזו לכאורה ניתן ללמוד כמעט את כל תורת הנפש של האדם. בכל אדם יש נחשים ועקרבים, יאמר המקובל, אם אתה מתייחס אליהם הם מתעוררים עוד יותר, אם אתה נלחם בהם הם מתחזקים עליך יותר ויותר – אז מה עושים? הפסיכולוג "עושה להם מקום", מדבר עליהם, פרויד רצה שמטופליו ישכבו על הספה ויוציאו את כל הג'יפה החוצה. האם זה טוב? במובנים מסויימים כן אבל זה לא פותר. מה פותר? מים. אם תכניס מים הנחשים והעקרבים יסתלקו. ואומרים חז"ל שאין מים אלא תורה. היינו הפתרון של המקובלים הוא להכניס טוב, מחשבות חיוביות, מעשים חיוביים, אור (תורה מלשון אור) לחייו של המטופל. לפי גישתם התעסקות בכל הנחשים לא תעזור מולם אלא עלולה להיפך, לעזור להם להשתלט עליך.
כאן בנקודה זו, חשוב לומר שביקורות דומות נשמעו במאה השנים האחרונות בתוך עולם הפסיכולוגיה כלפי פרויד ובזה באמת תיקנו ושיפרו את גישתו ותורתו. אזי, אם כך, אין הבדל בין הגישות המודרניות בפסיכולוגיה לבין חכמת הקבלה? התשובה היא שלמרות שהגישות אכן נעשו דומות בחלקן, עדיין נותר הבדל אחד משמעותי מאוד שניתן להגדירו במושג "מהו טוב ורע".


טוב ורע
אף פסיכולוגיה מעולם לא הגדירה טוב ורע, אסור או מותר. כל מה שאתה מרגיש הוא לגיטימי.

אנא קראו כאן, כדוגמא טובה את הסיפור שמביא הרב ראובן פיירמן וכותרתו "בעצם, למה לא?"

מה הרוויחה מכך הפסיכולוגיה? היא עוזרת לאדם לפרוק מתחים וזה נפלא, הרי הפער בין הרצוי והמצוי תמיד מתסכל, אז אולי נצמצם את הפער ונבטל את האיסור?

דוגמא לסיטואציה שכיחה מאוד בשנת 2012: פסיכולוגית קלינית שהיא מטפלת זוגית פוגשת זוג שמתלונן על כך שהם איבדו לחלוטין את העניין והמשיכה ביניהם, מה עושים? בשלב הראשון מנסים להבין האם זה היה פעם ולמה זה נעלם וכו'. אחרי 4 מפגשים שהזוג מקבל שיעורי בית ולא מצליח, מצופה מן הפסיכולוגית לתת מענה ופתרון לבעייתם, ואז היא שואלת – האם יש לך או לך מחשבות על בני זוג אחרים? בד"כ אצל לפחות אחד מהם התשובה היא חיובית ואז מנתחים ומנתחים. יש פסיכולוגים שינסו לעזור להם לגשר על הפער, ישנם כאלה שימליצו להם להתגרש, ישנם כאלה שיחזירו אותם לילדות, ויש כאלה שיציעו להם לבגוד, להכניס אביזרים או סרטים לחדר המיטות או לעשות חילופי זוגות, או לקיים "זוגיות פתוחה" למשך זמן מסויים ולבדוק האם זה טוב להם.מה אתם אומרים? בימינו זה נעשה יותר ויותר נפוץ, וכמובן שכל פסיכולוג מוצא את הצידוקים לאמונותיו ועצותיו.
אבל, וזה אבל גדול, לפי מה קובעים מה נכון? לפי מה שעוזר להם? כל האמצעים כשרים?

חכמת הקבלה לעולם תגיד שאין סיכוי בעולם שפסיכולוג יכול לעזור לזוג כזה מבלי להבין מה זה בכלל גבר ואישה על פי השורש, למה בכלל יש רק שני מינים, למה התורה מצווה להתרחק מהאישה בזמנים מסויימים, למה כל פזילה החוצה רק מקלקלת להם ובטח לא בונה.
הפסיכולוג המודרני בעיני המקובל עלול להיות (לא כולם כמובן) אדם עם ערכים מבולבלים, אדם שלפעמים איננו יודע להבחין בין טוב ורע ושאין לו דרך כי אם דרכו שלו ודרכם של מוריו שהיו אולי יותר מבולבלים ממנו.
לצערי, למרות שפסיכולוגים רבים אכן עוזרים למטופליהם ועושים עבודת קודש, הדוגמה הזו היא רק קצה הקרחון של הבעיות המוסריות שבטיפול הפסיכולוגי העכשווי.
כל זאת מבלי להזכיר מילה אחת על הפסיכיאטריה שהשתלטה יתר על המידה על הפסיכולוגיה וידם של הפסיכולוגים בימינו קלה מאוד במתן תרופות לבעיות כמו דכאון קל וכו'.
אז מה, אם אני רוצה ללכת לפסיכולוג, איך לבחור?
אם הייתם שואלים אותי, וזו לחלוטין דעה פרטית סובייקטיבית, 
לא משנה אם אתם דתיים או חילוניים, כל עוד אתם יהודים ולא סקנדינבים, הייתי ממליץ על פסיכולוג דתי / מאמין / מסורתי / חילוני בעל ערכים יהודיים או מוסריים מובהקים / פסיכולוג המטפל דרך שיטות מהחסידות ומהקבלה. היינו - דווקא אלו שמחברים בין העולמות: האקדמיים מחד והרוחניים מאידך, הם בעיניי המטפלים הטובים ביותר.
שרלטנים, אומרים הפסיכולוגיים המודרנים הם אנשים שמטפלים באנשים אחרים בלי שלמדו כמונו 7 שנים באוניברסיטה ובלי שעברו תהליך ארוך של הכשרה לעבודה עם אנשים, שיטותיהם אינן מדעיות ואינן נוסו על אנשים.
השרלטנות, יאמר המקובל לא מגיעה מחוסר בתארים אקדמיים אלא בראש ובראשונה מחוסר חיבור לשורשי התורה, לערכיה ולמגבולותיה. באקדמיה נותנים למטפל בנפש האדם "תואר". הקבלה נותנת לו "טוהר".

האם זו רק דעתי הפרטית?
תתפלאו לשמוע שבספרו האחרון שכתב ב 1939, "משה האיש ואמונת הייחוד" טען פרויד (שהיה יהודי אך ברוב חייו הביע גישות אנטי יהודיות), ש"היהדות מסייעת לשחרר את האנושות מכבלי העולם האמפירי ופותחת אפשרויות חדשות למחשבה ולפעולה".
אז אולי בכל זאת כולם מסכימים?


תגובות