בל"ג בעומר כולנו מדליקים מדורות, מכינים חץ וקשת, וחלקנו אף עולים למירון, אל קברו של ר' שמעון בר יוחאי. שבועיים לפני ל"ג בעומר כבר אפשר לראות אהלים פזורים לאורך קילומטר מהקבר. ביום ההילולא, הכבישים סגורים ומאות אלפי אנשים עושים דרכם באוטובוסים אל המקום. פשוט פלא פלאים לראות איך חצי מליון אנשים הולכים ביום אחד למקום אחד, כל פעם, שנה אחר שנה, ועוד לאן? לקבר של מישהו שנפטר במאה ה-2 לספירה, היינו לפני 1800 שנה! ומה שהכי מפליא בכל הסיפור זה שלמרות שאנשים רבים עולים אל קברו, מתפללים אליו ומעריכים את גדולתו, שהרי היה אחד מגדולי התנאים - באותה נשימה יאמרו לך שאסור לקרוא בספר הזוהר, שזה מסוכן, שמשתגעים מזה, מקסימום מותר שיהיה בבית על המדף, כמו קמע.
אז מי היה רשב"י?
התנאים היו גדולי התורה שבאו אחרי הנביאים ואנשי הכנסת הגדולה, חיו בימי המשנה והגמרא, כלומר, לפני ואחרי חורבן בית שני במאה הראשונה והשנייה לספירה. רבי שמעון בר יוחאי היה אחד מבכירי תלמידיו של רבי עקיבא. עקב חשיבותו וגדולתו הרבה, בכל מקום שמוזכר במשנה "רבי שמעון" סתם, הכוונה היא לרבי שמעון בר יוחאי.
רבי שמעון נמנה עם החוגים שהתנגדו בצורה עזה לשלטון הרומאים בארץ ישראל והטיפו נגד השלמה עם השלטון הזר לאחר מרד בר כוכבא, בשל גזירות אדריאנוס ורציחתו של מורו ורבו, רבי עקיבא. עפ"י המסופר בתלמוד הבבלי, בשעה שישבו יחד רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון בר יוחאי, ויהודה בן גרים, דנו במעשי הרומאים ובפיתוח הארץ על ידיהם ואמרו: "פתח ר' יהודה ואמר כמה נאים מעשיהן של אומה זו, תקנו שווקים תקנו גשרים תקנו מרחצאות, ר' יוסי שתק. נענה רשב"י ואמר כל מה שתיקנו לא תיקנו אלא לצורך עצמם - תיקנו שווקים להושיב בהן פרוצות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס." יהודה בן גרים, שנכח במעמד, הלשין עליו וכך נדון ר' שמעון למיתה על ידי השלטון הרומאי, ונאלץ לרדת למחתרת.
הלכו ר' שמעון ובנו ר' אלעזר והתחבאו במערה בפקיעין. מיד עם בואם נעשה להם נס נבקע להם מעיין ליד המערה וצמח להם עץ חרובים. זה היה מאכלם כל השבוע ובשבת הפכו החרובים לתמרים. במערה זן ישבו שלש עשרה שנה קבורים בחול עד צואר, כדי שלא יתבלו בגדיהם. מופשטים לגמרי מגשמיות, תרתי משמע, אפילו מבגדיהם היו מופשטים. רק לתפילה היו יוצאים, לובשים את בגדיהם ואח"כ שוב פושטים אותם ומטמינים עצמם בחול. נפש חיה לא ידעה על מקום המצאם, רק אחד היה בא לבקרם פעמיים ביום. אליהו הנביא. במשך שלש עשרה שנה, בהן שהו במערה, זכו שאליהו הנביא יתגלה אליהם פעמיים ביום וילמדם סודות התורה. לאחר 12 שנה, כך על פי המסורת, הגיע אליהו הנביא למערה והודיע לרשב"י כי קיסר רומא מת ובטלו גזרותיו. אז יצאו רשב"י ואלעזר בנו ממקום מחבואם. אחרי שיצאו מן המערה התחברו 9 החברים עם ר' שמעון והיו יושבים ולומדים ביחד ואז גילה ר' שמעון את סודות התורה שלמד מפי אליהו הנביא, ואלו נרשמו בצורה מוסתרת בספר הזהר.
הרב יהודה אשלג (מחבר פירוש הסולם על ספר הזוהר) מתאר את רבי שמעון בר יוחאי ואת תלמידיו כיחידים אשר השיגו את התיקון השלם "וכבר אמרנו שהדביקות השלימה וההשגה השלימה מתחלקת לקכ"ה (125) מדרגות כוללות, ולפי זה מטרם ימות המשיח אי אפשר לזכות בכל קכ"ה המדרגות (...). חוץ מרבי שמעון בר יוחאי ודורו, דהיינו בעלי הזוהר, זכו לכל קכ"ה (125) המדרגות בשלמות, אף על פי שהיו לפני ימות המשיח. ועל כן נמצא הרבה פעמים בזוהר, שלא יהיה כדור הזה של רבי שמעון בר יוחאי עד דורו של מלך המשיח. ולפיכך עשה חיבורו הגדול רושם חזק כל כך בעולם, כי סודות התורה שבו תופסים קומת כל קכ"ה המדרגות, ולפיכך אמרו בזוהר שספר הזוהר לא יתגלה, אלא באחרית הימים, דהיינו בימות המשיח" (מאמר לסיום הזוהר).
ספר הזוהר – פרשנות הסוד על התורה
ספר הזוהר בנוי כפרשנות פנימית – רוחנית על סיפורי התורה, הוא לוקח והופך את הסיפור התנ"כי מטקסט כללי/הסטורי/חברתי/ספרותי לטקסט שמדבר עליך, על העבודה הרוחנית המדוייקת של כל אדם ואדם. כך למשל, הופכים אברהם ויצחק לקו ימין וקו שמאל שבנפש האדם והעקידה לפעולה רוחנית שמתקיימת יום ביומו. ובלשונו בפרשת בהעלותך כותב כך "רבי שמעון אמר, אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר ספורים בפשטות, ודברי הדיוט של עשו ולבן וכדומה,, כי אם כן, אפילו בזמן הזה אנו יכולים לעשות תורה מדברי הדיוט, ועוד יותר יפים מהם, ואם התורה באה להראות דברי העולם, אפילו שליטי העולם יש ביניהם דברים מעולים יותר. אם כן, נלך אחריהם ונעשה מהם תורה כאותו האופן. אלא שכל דברי התורה הם דברים עליונים וסודות עליונים"
אז אסור או מותר?
ראו את דבריו של הרב יהודה אשלג, בהקדמה שכתב לספר הזוהר: "והיא שהעירני לעשות ביאור, מספיק, על כתבי האר"י ז"ל, ועתה על הזוהר הקדוש והסרתי הפחד הזה לגמרי, כי ביארתי והוכחתי בעליל, הנמשל הרוחני של כל דבר, שהוא מופשט מכל דמיון גשמי, למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן, כמו שיראו המעיינים, למען לאפשר לכל המון בית ישראל ללמוד ספר הזוהר, ולהתחמם באורו הקדוש. וקראתי הביאור בשם "הסולם" להורות, שתפקיד ביאורי הוא בתפקיד כל סולם, שאם יש לך עליה מלאה כל טוב, אינך חסר אלא "סולם" לעלות בו, ואז כל טוב העולם בידיך, אמנם אין "הסולם" מטרה כלפי עצמו: כי אם תנוח במדרגות הסולם, ולא תכנס אל העליה, אז לא תושלם כונתך, כן הדבר בביאור שלי על הזוהר, כי לבאר דבריהם, העמוקים מכל עמוק, עד סופם עוד לא נברא הביטוי לזה, אלא עשיתי על כל פנים בביאורי זה, דרך ומבוא לכל בן אדם שיוכל על ידו לעלות ולהעמיק ולהסתכל בספר הזוהר גופו, כי רק אז, תושלם כונתי בביאורי זה",
לכן, לא רק שמותר, אלא, רצוי בהדרכה נכונה, ללמוד מספר הזוהר ולא רק להעריך אותו או להתייחס אליו כקמע בבית. לשמחתי, אני לא היחיד שחושב כך:
⇔ אם דורי היה שומע לי, היה לומד כבר מגיל תשע ספר הזוהר, וכך היה יורש יראת שמים במקום יראה חיצונית | הרב איזיק מקומרנו, ספר "נוצר חסד".
⇔ מי שלא ראה אור ספר הזהר לא ראה אור מימיו | ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב
⇔ ולעולם אין כח בנו להפשיט התורה ממלבושיה אם לא הרשב"י ע"ה וחבריו | רבי משה קורדוברו.
⇔ הבה נקוה כי באופן כזה כל אחינו בית ישראל יקבעו לימוד בספר הזוהר הקדוש יחד עשיר ואביון קטון וגדול שם הוא. ומה טוב ומה נעים אם ישתדלו לקבוע חברות ללימוד הזהר ובפרט לעת כזאת אשר ניצוצי הגאולה החלו לפרוח עלינו להשתדל בלימוד הקדוש הזה המסוגל לביאת משיח צדקינו| הקדמת הרבנים לזוהר דפוס ג'רבה
כל ספר הזוהר מיוסד על מוסרים גדולים עד אין שיעור, ובפרט להיות מרכבה ליחוד קוב"ה ושכינתי', ומעיר עיני ישנים מתרדמתם, ומסיר לב האבן, אם אבן הוא נימוח, וגם הוא סגולה להינצל ממים הזידונים מים המרים המאררים חכמת החיצוניות, וכל הטועם ממנו יטעום בעצמו אשר אין חכמה בעולם כחכמת עמקו סתרי טעמי תורה, וכל החכמות מבלעדה לאפס ותוהו נחשבו | ר' צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב, מהרצ"ה, סור מרע ועשה טוב
מה שאנו רואים שיש בני אדם שאין דעתם נמשכת אחר ספרים קדושים ונוראים מאוד כגון ספרי הזוהר וספרי האריז"ל וכיוצא, אעפ"י שיש בהם חידושים נוראים מאוד מאוד המאירים עינים ומתוקים כדבש, והם נמשכים דייקא אח עניינים אחרים כגון חקירות, דע כי זהו מחמת מזגם, כי שאינם יכולים לסבול את הדבר הקדוש באמת, ובאמת בודאי יש לו בחירה ויש לו כח לשבר את מזגו הרע, אבל מאחר שנולד במזג רע כזה, הוא צריך לסבול מרירות גדול לשבר את מזגו וטבעו הרע | ספר שיחות הר"ן ז"ל סי' מ'
זהו הטעם שרשב"י צווח כל כך על זה, וקורא לעוסקים בפשט התורה, שהם ישנים בתרדמה, כי אינם פוקחים עיניהם כלל לראות באהבה שהקב"ה אוהב אותם, כאילו הם ח"ו כפויי טובה אליו. ועוד, שאינם רואים ואינם יודעים דרך הקדושה כלל, ואת הדבקות בו יתברך.
והרי התורה מצוה ואומר "ובו תדבק" (דברים י, כ). ואף על פי שפירשו על המתדבק בתלמיד חכם, אבל סוף סוף אין מקרא יוצא מידי פשוטו. והאמת, שצריכים ישראל לידבק בו ממש בדביקות גמור, לדעת דרכיו המיוחדים על פי קדושתו, וללכת בהם. והנה על כן אמרו: "שיר השירים –קדש קדשים" (שה"ש רבה, סוף הפתיחה). כי הוא מיוסד ממש על זה העניין, ומפרש האהבה הזאת, וכל ההשתדלות שמשתדל הקב"ה להתדבק בקדושתו עם ישראל, שישראל צריכים להקביל כנגד זה תשוקה אליו יתברך, להתדבק דביקות ממש.
והנה זה פרי הגלות בעוונותינו הרבים, ששכחו ישראל את הדרך הזה, ונשארו ישנים, משוקעים בתרדמתם, ואין שמים לבב לזאת. אבל תורה חוגרת שק על צרתה. והנה אנחנו במחשכים כמתי עולם, כעורים ממש המגששים קיר. לישרים לא נאוה ללכת בדרך הזה, אלא אדרבא לפקוח עיניים עיוורות, ולראות אהבת ה', ולדעת הקדושה ודרכיה, להתקדש בה ממש | ר' משה חיים לוצאטו, מאמר הויכוח, עמוד צז'
תגובות