פרשת לך לך

האור שהגיע מהמזרח

על א"א אבינו מסופר לנו עוד מסוף פרשת "נח": "ויהי תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת הרן". הכתוב מעיד עליו בפרשה "התהלך לפני והיה תמים" ועל נח נאמר בפרשה הקודמת "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח". כביכול שני ענקי עולם אלו נמצאים באותה דרגה ובכל זאת נאמר שאם נח היה קיים בדורו של אברהם אבינו, הוא לא היה נחשב לצדיק.

נח חי במציאות העולמית, הוא ראה את כל הנעשה בעולם ושמע לציווי השם בכך שבנה תיבה 120 שנה, כדי שכל אדם יראה וישאל וידע שהשם הולך להחריב את העולם, אבל נח לא ראה איך המציאות החוטאת המתרחשת לנגד עיניו יכולה להתקשר עם בורא העולם.

מי שקישר ראשון בין הבריאה לבורא העולם היה א"א. א"א הגיע מהמזרח, מהיכן שהשמש יוצאת, מהיכן שהאור מגיע והוא מאיר את העולם כולו. נח ראה את המציאות הגלויה של העולם, א"א ידע את המציאות הנסתרת.

בבריאת העולם כשהקב"ה הבדיל בין מים עליונים לתחתונים נאמר שמים עליונים שמחים ומים תחתונים בוכים. א"א היה בבחינת, מים עליונים שמחים, לא רואה את בעיות השעה, תמיד נמצא עם האלוקים. הקב"ה מחזיר את אברהם לארץ, שישפיע מאורו על הארץ. משום שא"א תמיד עם השם, הוא לא עושה שום פעולה ללא ציווי, עפ"י הנבואה, אבל, לא כך הם פני הדברים כשנהיה רעב בארץ המובטחת, א"א יורד למצרים ללא ציווי.

עתיק ובקע ולא בקע

כל מערכת קיומית צריך שיהיה כח שהוא רק חלק ממערך גדול יותר והוא מחובר לדבר מסוים וצריך שיהיה כח שלא מחולק לחלקים והוא קיים מראשית ועד אחרית. כדי להמחיש זאת נראה את מבנה האדם, לכל צלע יש תפקיד במקום מסוים בגוף והצלע מחוברת לחוליה מסוימת במקום מסוים, לכל אחד יש מקום מסוים שמשם הוא שואב את כוחו ולא ממקום אחר, אבל, צריך את חוט השידרה שבו אין שום חציצה.

כך האדם השלם, לכל אחד יש תפקיד בחייו, הוא כמו צלע בגוף האדם, אבל יש צדיקים מיוחדים שהם בבחינת חוט השידרה. המע' המקומית נקראת בקע ולא בקע והמע' הפנימית נקראת עתיק.

א"א מחבר מראשית ועד אחרית "אלה תולדות השמים בהבראם" "בהבראם" אותיות אברהם. תולדות של א"א אלו השמים והארץ. א"א משתמש בשתי המערכות בהחלטה לרדת מצרימה, גם במע' המקומית וגם בפנימית.

כח הבחירה באדם

כשהקב"ה ברא את האדם, הוא נתן לו את כח הבחירה, הבחירה ניתנה משום שהקב"ה רוצה שהאדם יהיה בעל הבית על מה שהוא עושה, אם אדם רוצה להיות צדיק הנשמה נותנת לו את כל הכח, אם האדם רוצה להיות רשע, הגוף נותן לו את כל הכח הבהמי. עם כח הבחירה האדם בונה את האישיות שלו.

השיקולים של א"א לרדת מצרימה יוצאים משתי מערכות של כוחות.

המע' המקומית עובדת על פי השכל, וההחלטה לצאת למצרים היתה מלווה בחשבון שכלי ופועל עפ"י חוקי הטבע. המע' הפנימית עובדת בדרך יותר נסתרת, א"א נכנס למקום הכי חשוך (למצרים) כדי לאסוף ניצוצות.

תנועה לשם העלאת ניצוצות

קודם שברא הקב"ה את העולם, ברא עולמות והחריבן, אז נתפזרו ניצוצות קדושה וצדיקים מיוחדים אוספים את הניצוצות האלו. הגאולה תהיה כשיתקבצו כל הניצוצות ולכן היא נקראת גם "רב פעלים מקבציאל" כך שלא יהיה אור חדש בעולם אלא ברגע שכל הניצוצות יתחברו, יהיה אור אחד גדול. בניצוצות המתחברים מתברר שתמיד היה בינהם קשר, אך הקשר היה נסתר, לכן צדיקים אוספים את הניצוצות ועושים בהם בירורים (את ההקשרים). א"א ידע לאסוף ניצוצות ממסעותיו, הניצוצות הכי חשובים היו במקום הכי חשוך, במצרים. צדיקים, עד היום אוספים ומבררים קדושה מטומאה עד להשלמת האור המלא לעתיד לבוא במהרה בימינו, אמן.

להאזנה לשיעור שמסר משה שרון על פרשת לך לך

 מאמרים נוספים של משה שרון | הספרים של משה שרון | עוד על ספר בראשית