פרשת ניצבים - וילך

בס"ד

פרשה עם שליחות | ניצבים | משה שרון

ראש השנה - ביחד או לבד?

את פרשת השבוע, פרשת "ניצבים" אנחנו קוראים בד"כ בשבת שלפני ראש השנה: "אַתֶּ֨ם נִצָּבִ֤ים הַיּוֹם֙ כֻּלְּכֶ֔ם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹֽקיכֶ֑ם, רָֽאשֵׁיכֶ֣ם שִׁבְטֵיכֶ֗ם זִקְנֵיכֶם֙ וְשֹׁ֣טְרֵיכֶ֔ם כֹּ֖ל אִ֥ישׁ יִשְׂרָאֵֽל: טַפְּכֶ֣ם נְשֵׁיכֶ֔ם וְגֵ֣רְךָ֔ אֲשֶׁ֖ר בְּקֶ֣רֶב מַֽחֲנֶ֑יךָ מֵֽחֹטֵ֣ב עֵצֶ֔יךָ עַ֖ד שֹׁאֵ֥ב מֵימֶֽיךָ".

את הנאום הזה נושא משה לפני עם ישראל בכניסה לארץ ישראל, כדי לומר להם שזה לא ממש משנה מי אתה, שמאלני או ימני, דתי או חילוני, ספרדי או אשכנזי, עשיר או עני, בפני הקב"ה כולם ניצבים, כאיש אחד, אם ירצו או לא ירצו.

אבל לא רק הם ניצבים, גם אנחנו, וכל הדורות. איך יודעים? הפרשה ממשיכה: "וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָֽנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָֽאָלָ֖ה הַזֹּֽאת: כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֨נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י ה' אֱלֹקינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם". אתם מכירים את אלו שטוענים שהתורה לא רלוונטית לימינו? מישהו פעם אמר לי כך: "אם הקב"ה רוצה שאשמור שבת – שיעשה לי מעמד מתן תורה פרטי, שיתגלה ויגיד לי. במקרה כזה - בטוח אשמור. אהיה אפילו יותר דתי ממך". כן, ברור. אז הנה התורה עונה על השאלה הזו עוד לפני שהופיעה – התורה נצחית ורלוונטית לכל הדורות. הקב"ה מדבר איתנו כמו שהוא דיבר איתם.

חז"ל לאורך הדורות השתמשו בפסוקים הנ"ל לפני ראש השנה בכדי להכין אותנו ליום הדין – גם אנחנו ניצבים כולנו לפני הקב"ה בכל דור ודור.

אבל רגע, אנחנו ניצבים יחד? בלי קשר למעשינו? צדיקים ורשעים באותה קלחת? פני הדור כפני הכלב יחד עם גדולי עולם מהדורות הקודמים? איך זה עובד בדיוק? אנחנו ניצבים כולנו יחד – בלי קשר למעשי היחיד?

יחד

האמת היא, שבמובן מסוים – כן. אתן דוגמא פשוטה: בכל יום כשאנחנו אומרים "שמע ישראל" אנחנו מזכירים לעצמנו את הקשר בין מעשינו הנכונים לבין הברכה והגשם. ז"א לפי התורה - אם כולנו נהיה רשעים, הרי שהאדמה לא תתן יבולה והגשם לא ירד בעתו. אבל, תגידו אתם, כשיורד גשם, הוא לא משקה גם את הגינות של הרשעים? היחיד לא נהנה בזכות "מטריית" הכלל? לפי ההגיון - הגשם שיורד היה חייב לרדת רק למי שמגיע ולא לכולם. מדוע הגשם לא מדלג בין גינות?

אז כן. היחס של הקב"ה ל"כלל ישראל" הוא באמת שונה מאשר היחס לפרט. זו אחת הסיבות לכך שאנחנו מתפללים במניין ומקשרים עצמנו לכלל. ראו כיצד כותב זאת רבי אלימלך מליז'נסק: "כי יש עולם הנקרא "כל ישראל" והעולם ההוא שלם בלי שום פגם. כי הכללות ישראל הם הצדיקים כמ"ש "ועמך כולם צדיקים". ואף שהפרטים חוטאים לפעמים, אבל הכללות הם תמיד קיימים בקדושתם, ואין שטן ואין פגע רע בהם חלילה, ותמיד צורתם חקוקה למעלה... ושם אין שליטה לחטא כלל, והאדם מקשר עצמו שם בהתכללות ההיא".

לבד

אז רגע, הפרט יכול לעשות מה שבא לו ולהנצל בזכות הכלל? כמובן שלא.

לכן כתוב בהמשך הפרשה כך: