פרשת ויקהל - פקודי

"וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות ל"ה א'). כתב רבנו האר"י ז"ל בספר הליקוטים, שמשה רבנו ע"ה היה בבחינת יסוד דאבא [שנמצא בתוך דעת דז"א] וגם דור המדבר היו באותה בחינה עצמה (דעת), ולפי שעשו את העגל פוצצו את הדעת שלהם. אוי לנו מיום הדין, מה שאדם יכול לעשות בחטא אחד. אדם בונה ובונה ואת הקצת שבונה, חטא אחד יכול להרוס הכל. חטא אחד זה כמו פגז, כמו רימון, בחטא אחד מפוצץ את הכל. לפיכך הוצרך משה לתקן להם את השבר, להקהיל את כולם – אנשים נשים וטף. שהרי פרשה זו נאמרה בהקהל למחרת יוה"כ, כשירד בפעם השניה לאחר ארבעים יום וארבעים לילה, ומשה רבנו אסף אותם להחזיר אותם לשורשם. איך מחזירים אותם לשורשם? – כיון שמשה רבנו היה מבחינת יסוד אבא, אסף אותם אליו שיהיו נכללים בו, דהיינו שכל ענין ההקהל הוא להקהיל אותם אליו ולהחזיר בהם את אור הקדושה, וזה שאמר את כל עדת, "עדת" אותיות "דעת". והנה "ערב רב", שהם אלה שעשו את העגל עולים ג"כ גימטריא "דעת", לפי שגם הם היו מבחינה של דעת, – סיגים של הדעת.

ממשיך הרב [האר"י], – ולפי שהם חטאו בהקהל, שהרי האספסוף האלה נקהלו על אהרון ואמרו לו "קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹקִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ, כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" (שמות ל"ב א'), כלומר באו בהפגנה, שנאמר "וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן" (שם), לכן הוצרך משה לתקן אותם ב"הקהל", ולפי שהם חטאו ב"אלה" ואמרו "אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שם ד'), כשבא משה לתקנם אמר להם "אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם" (שמות ל"ה א'). ולפי שהמודה בע"ז ככופר בכל התורה כולה, הוצרך לתקן בהם שני דברים שהם שקולים ככל התורה כולה – שבת, [מיד אחרי ההקהל נאמר הענין של ששת ימים תעשו מלאכה], ומשכן, [כלומר הזהירם על מלאכת המשכן ועל ענין השבת דהיינו אפי' במלאכת המשכן היזהרו בקדושת השבת], ואמר "תֵּעָשֶׂה" ולא אמר "תַּעֲשֶׂה", לרמוז תֵּעָשֶׂה מעצמה, כי מלאכת המשכן – ה' עושה את הכל ואתה רק נראה כעושה שנאמר "וְהַבַּיִת בְּהִבָּנֹתוֹ – אֶבֶן שְׁלֵמָה מַסָּע נִבְנָה " (מלכים א' ו') – כאילו נבנה מאליו. ובזה ביום השביעי – אפ"ה שאתם עוסקים בכזו מלאכה חשובה, מלאכת המשכן – שבת קודש! כיון שאתם מתקדשים בימי החול מקדושת המשכן, ובימי השבת מקדושת השבת – יהיה לכם תיקון בשני הדברים האלה.

ונראה שהדברים האלה של תיקון הדעת לא נאמרו רק בימי משה רבנו אלא בכל דור ודור עשה לך רב, שהרי הרב הזה היה לו ג"כ רב, והרב יתקן לך את הדעת, שאת הדעת ניתן לתקן ע"י דעת מתוקן, ואם אדם לא מוצא לו רב – יתחבר לחברה של צדיקים חברה של תלמידי חכמים וע"י ההתחברות ניתן לקיים את כל מה שאינו יכול לקיים לבד, וזה מה שאומר להם משה רבנו זה הדבר [שאני מקהיל אותכם יחד] תעשו, אדם ניתקן ע"י הדעת של השני. לכ"א יש בחינה שבה הוא מתוקן, ועי"ז ניתקן חברו ממנו וזהו שנאמר "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד" (קוהלת ד' ט').

ועל ענין הדעת אומרים חז"ל דעת חסרת מה קנית (מדרש רבה קהלת פרשה ז'), והביאור בזה כי ספירת הדעת היא הספירה הכי חשובה שהרי העשר ספירות הם כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, ואם נמנה את הדעת בכלל הספירות יצא לנו אחת עשרה ספירות, והרי ידוע שאין יותר מעשר ספירות.

אלא הביאור בזה דהנה הג' ראשונות נקראים ג"ר, בחינת ראש, והשבע תחתונות נקראים ז"ת, בחינת גוף. והרי הגוף נצרך לראש, שגוף בלי ראש אינו שווה, וראש בלי גוף גם אינו שווה, וצריך חיבור בין הראש לבין הגוף, ומי מחבר את הראש והגוף? – הדעת, שהדעת הוא כולל כל הספירות כולם, שהרי הוא סיכום של הכתר חכמה בינה, שדעת הוא קו הכתר, והוא בחינת חיצוניות הכתר, ויש בו חמישה חסדים בחינת אבא, ויש בו חמישה גבורות בחינה של אימא, ונמצא שדעת הוא כולל את ספירות כתר חכמה בינה, והיינו דעת העליון שהוא חיבור של כל הראש כולו, ומאותו הדעת כביכול הו"ק שלו יוצאים ומתפשטים ומחברים את כל הגוף, הוי אומר דעת קנית מה חסרת, נכון דעת הוא לא ספירה, אבל הוא הספירה שמסבירה את כל הספירות ואת כל ההתפשטות ומחברת את כל הספירות כולם, וזה הדבר שהוא התיקון העיקרי של האדם לתקן את הדעת.

ואם נרצה להבין קצת מה המשמעות של הדעת, ככל שאדם מבין את התורה, מבין את החיים, מבין את התכלית, למה הוא בא לעולם, כך כל האיברים שלו הם בכוננות ובהכנה גדולה מאד לעשות ולהתחבר למה שהוא לומד. הדעת יש לו ב' תפקידים א. להבין למה באת לעולם, הדעת ברורה לך מה אתה צריך לעשות, ב. להתחבר לגוף איך להתחבר למה שלמדת.

כ"א יש לו דברים שהוא יודע יותר ממה שהוא עושה בבחינת שחכמתו מרובה ממעשיו (פרקי אבות ג' י"ב) הוא לא מתחבר למה שהוא למד, וזה היפך הדור הקודם. אנשים של פעם נהגו בתמימות, מה שהיו שומעים מיד היו עושים – מעשיהם מרובה מחכמתם. הגמ' מספרת שאחד בא לרבו וסיפר לו שיש לו אילן בחצר והוא נוטה לרה"ר אמר לו שזה אסור, הוא לא הספיק לגמור לדבר עימו וכבר הלך לקצוץ את זה, כלומר לא היה להם המדרש לחוד והמעשה לחוד, אלא כל מה שלומד מתחבר עם זה לקיים זאת למעשה.

דעת – היינו ההשקפה האמיתית, כלומר הראיה האמיתית של החיים, וכמו שכתוב בפסוק "אֲשֶׁר עַיִן בְּעַיִן נִרְאָה אַתָּה ה', וַעֲנָנְךָ עֹמֵד עֲלֵהֶם" (במדבר י"ד י"ד) "נראה" אותיות "אהרן" כלומר העננים הביאו את עם ישראל שהיו בתוך העננים לראיה שמימית לראיה רוחנית, ראיה של עין בעין, ראיה ברורה.

ככל שאדם מחדד את הידיעה למה בא לעולם, מה זה עולם הזה, מה זה תורה, מה זה הקב"ה, מה עלינו לעשות, איך עלינו לעשות, הוא מבין את הדברים ועושה את זה בשמחה, הוא לא כופה את עצמו, הוא מבין! יש לו דעת! דעת קנית – מה חסרת. אולם כשלא ברורים לו הדברים, אז אפילו כשהוא עושה – הוא כמו כופה את עצמו, יום אחד הוא כופה את היצר – יומיים היצר כופה אותו. הרמב"ם אומר במקום החכמה – לא תשרה התאוה. "במקום החכמה" – זה הדעת.

היום אין לנו דעת, למה? אדם רואה ראיה כזו, שומע שמועה כזו, קורא דבר כזה, וזה מרחיק אותו מראיה רוחנית. לפעמים אתה רואה אדם [לאו דווקא שאינו בן תורה אלא אפי' בקרב בני התורה] עם הנהגה כזו שיכולה לפוצץ לך את הדעת איך הוא עושה כזה דבר?! אבל לאט לאט הוא מתקרב לדבר, וזה מחליש אצלו את הענין של הדעת, של הראיה הברורה והאמיתית. אולם עבודת האדם היא להתחבר לדעת, לנקיי הדעת שבירושלים, בבחינת ראה מעשה ונזכר הלכה.

דרך משל, אם אדם היה במחיצת החזו"א כמה דקות היה מקבל עוצמה של דעת, דבר שהיה מחזק אצלו את ההשקפה, ומהביל עליו את העוה"ז, והיה מרגיש במוחש מה תכלית הבריאה. וכשהיה זוכה לזה – זה היה מחזק אצלו את הידיעה שכל מעשה קטן זוכה לנצח נצחים ואז היה עושה את הכל בשמחה וברצון. אך אם האדם לא יודע – לפעמים יעשה לפעמים לא יעשה.

וזה מה שבא משה רבנו ללמד א. להתחבר לצדיק ב. ואם אין לך אפשרות להתחבר לצדיק שהוא בבחינת דעת, אז תתחבר לחברה של עובדי ה', [היום כולם למדו את השיטה של ההתחברות, שיטה שחידש אותה הבעש"ט התאספות והתחברות בסעודה שלישית ועוד, עד כדי כך שהיום כבר גם גדולי ראשי הישיבות הליטאיות למדו את השיטה הזו של ההתחברות, ישיבה בצוותא, שעי"ז מתחזקים ומתחברים ומתחזקים אחד מן השני] וכשהוא מחובר לאנשים עובדי ה' ויראי ה' יש בזה הרבה תועלת עצומה, וזהו מה שבא ללמד אותנו משה רבנו בפרשה זו, וה' יערה עלינו רוח ממרום ונזכה לדעת שלימה במהרה אמן.

 מאמרים נוספים של משה שרון | הספרים של משה שרון | עוד על ספר שמות