קואצ'ינג עצמי

דגנית עובדת בעיריית גבעתיים. נותנת שירות לתושבים במחלקת ארנונה. דגנית לא כל כך מרוצה מהעבודה כי התושבים כל הזמן באים בתלונות והיא די לבד מול כל הלחץ הזה. המנהלים שלה לא ממש מעריכים את מה שהיא עושה שם, רק יודעים לבוא בתלונות כשפתאום מגיע מכתב תלונה. על מכתבי תודה אין שום פידבק מצידם. היא עובדת תחת לחץ ו"טורים גבוהים" רוב היום. אוכלת מול המחשב כדי להספיק הכל, וכל זה תמורת 4606 שקלים בחודש, כמעט כמו גובה המשכנתא שלהם. היא חוזרת הביתה מותשת, הילדים בלגנו את הבית והכביסה עולה על גדותיה. היא מסדרת, מכינה אוכל, מנקה קצת. באה לדבר עם בעלה, לספר לו, אבל הוא רואה כדורגל, לא משים פניו אליה. דגנית נרדמת ברבע לתשע – עד מחר ברבע לשבע.
דגנית הגיעה אליי אפאתית, כבוייה, לא מאושרת.
אז למה את לא עוזבת?
כי אנחנו צריכים את הכסף, מה נראה לך? אחרת כבר מזמן הייתי עפה. בעלי עצמאי ומרוויח לא רע, פשוט זה לא יציב והעבודה שלי שומרת על הכנסה קבועה הביתה. איתה אנחנו משלמים משכנתא.
מה לדעתכם דגנית צריכה לעשות בכדי לשנות לעצמה את החיים? להתפטר?
אני אמרתי לה שלשלושה חודשים בלבד אני לא מרשה לה להתפטר.
היא הסתכלה בי ואמרה שהקואצ'ר הראשון שנפגשה עמו למפגש אחד דווקא ייעץ לה לעזוב וללכת אחרי החלום שלה. הוא צודק, אמרתי לה, אבל אני מציע לערוך ניסוי בן 3 חודשים שמתחיל מרגע זה – מה את אוהבת בעבודה, לא מה את שונאת, מה את אוהבת? את יכולה לומר?
רוב האנשים עסוקים רוב הזמן בשלילי, במה שחסר ואין ועדיין לא, ומגיע להם אבל טרם קיבלו.

מה אני אוהבת? טוב אז ככה -
1. אני אוהבת את זה שיש לי עבודה מסודרת עם משכורת קבועה.
2. אני אוהבת את התנאים הסוציאליים.
3. אני אוהבת שאני בשעה ארבע כבר בבית.
4. אני אוהבת שכל האחריות עליי ושאני מתקתקת הכל.
5. אני אוהבת את הפידבקים של התושבים על כך שעזרתי להם.
6. אני אוהבת שיש לי עבודה ואני יוצאת מהבית ואני לא מובטלת.
7. אני אוהבת שבחופש הגדול אני יכולה להביא את הבת הגדולה שלי למשרד ואף אחד לא אומר כלום.

וואו, אני מופתע – יש עוד?
האמת שכן – בזכות העבודה שלי אנחנו כבר כמעט מסיימים להחזיר את המשכנתא.
אז רגע אחד – לא ממש הבנתי – טוב לך או לא טוב לך בעבודה?
לא טוב לי
אבל למה?????????? הרגע ציינת כל כך הרבה יתרונות.
כן אבל זה די מובן מאליו, נראה לי שהתרגלתי.
לא רק שהתרגלת – נראה לי שהשלילי תפס אצלך מקום כל כך מרכזי שכשקמת בבוקר לעבודה לא חשבת בכלל על הטוב שמחכה לך ועל כך שאת עושה זאת בשביל קורת הגג של יקירייך – אני טועה?

פחד או אהבה?

פסיכולוגים טוענים שאנחנו, בני האדם, מונעים מאחד משני סוגי רגשות: או פחד או אהבה. כל הרגשות השליליים: שנאה, תסכול, מרמור, כעס, קנאה וכו' מקורם בפחד וכל הרגשות החיוביים: שמחה, שביעות רצון, אושר, פרגון, סבלנות וכו' מקורם ברגש האהבה.

עכשיו השאלה היא פשוטה: 2 אנשים עובדים באותו מקום עבודה, מרוויחים את אותו השכר ועובדים את אותם השעות – איך יכול להיות שהאחד בד"כ ממורמר והשני בד"כ מרוצה?
התשובה היא פשוטה. האחד מונע מתוך פחד והשני מתוך אהבה. דגנית לא קמה בבוקר לעבודה מתוך האהבה שלה לכל מה שציינה אלא בתחושה של חוסר חשק וחוסר ברירה. היא הרי קורבן של המציאות. 9 שעות מהיום שלה היא חיה בלית ברירה. לעומת זאת, אדם אחר יבחר לראות את היתרונות ובעיקר את מה הוא אוהב.
קוראים לזה בשפה המקצועית – להחליף מקור יניקה וזה רלוונטי ונכון בכל דבר בחיים.
למה אני מקפלת כביסה למרות שאני שונאת? כי סדר אני דווקא אוהבת ואת הילדים שלי לובשים בגדים נקיים ולא נראים כמו מוגלי – אני מאוד אוהבת.
ולמה אני הולך לעבוד בעבודה שאני שונא? כי את המשפחה שלי אני דווקא אוהב ואת הבית שלנו גם והאמת שיש לי סיפוק מדברים מסויימים בעבודה.
ולמה אני מארחת 40 איש לחג למרות שאני מעדיפה להתארח? ולמה אני צריך לשרת במילואים?
בקיצור, חיינו מלאים בעשייה הכרחית, שלא תמיד מתחשק לנו לבצע, אבל הבעיה המרכזית היא שכל פעם שאני מונע מתוך פחד זה מוביל בסוף לתסכול ומרמור ולכן זה כמו נייר לקמוס – אתה ממורמר – הגיע הזמן לשנות מקור יניקה – לעבור מפחד לאהבה.
רוב האנשים עסוקים במה שקורה בחוץ ולא בפנים, שמים לבם לנתח את מניעי האחר ולא את מניעיהם שלהם. זהו, שזה לא עוזר לי להיות יותר מאושר.
אז מה כן. איך משנים מקור יניקה?

התשובה מתחלקת ל 2:
1. מהיום כל דבר שגורם לכם מרמור או תסכול, מקטן ועד גדול – מיד תשאלו – מה אני אוהב בסיטואציה? כמו שעשיתי עם דגנית.
2. תפסיקו לחכות שהאחרים יישתנו, שהצבא יפסיק להיות לא יעיל, שהכביסה תגמר או שהבוס יתחיל פתאום להיות נחמד. אני יודע שקשה להפסיק לקטר אבל עם יד על הלב – לא נמאס כבר?

זהו, דגנית יצאה מהפגישה מעודדת ובאמת אחרי 3 חודשים היא כבר לא רצתה לעבור לעבודה אחרת. האמת היא, שכמאמן מאוד רציתי שהיא תצא משם ותלך אחרי החלומות שלה אבל שמתי לב שתחושת הקורבנות מלווה אותה גם בקשר עם בעלה והילדים ואמה, כך שהבנתי שזה שדגנית תעבוד במקום אחר לא יגרום לה להיות מאושרת. השינוי הוא פנימי יותר.

עוד מאמרים בהתפתחות אישית וקואצ'ינג עצמי | הספרים של משה שרון | מנוי לקורסים של משה שרון