פודקאסטים פתוחים לכולם

איך ייתכן שבית המקדש הראשון, שנחרב בגלל חטאים חמורים, היה במדרגה רוחנית גבוהה יותר מבית המקדש השני?

ומדוע גלות בבל נמשכה שבעים שנה בלבד, ואילו הגלות שלאחר חורבן בית שני התארכה כל כך?

בפרק ה־12 של ״משה ושי לומדים עין אי״ה״, אנחנו ממשיכים ללמוד את דברי הרב קוק, והפעם על ההבדל העמוק שבין שתי תקופות בתולדות עם ישראל, דרך שני מושגים יסודיים: קדושת הסגולה וקדושת המעשים.

בבית ראשון התגלתה קדושת הסגולה בעוצמה, השכינה שרתה בישראל והנבואה הופיעה, אך המעשים היו מקולקלים. לעומת זאת, בבית שני התרבו התורה, המצוות וגמילות החסדים, אך הקדושה הפנימית התגלתה באופן מצומצם יותר.

מתוך ההבחנה הזאת ננסה להבין את דברי חז״ל:

״ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קצם, אחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קצם״.

מה היה חסר בבית שני למרות ריבוי התורה והמצוות? ומה מלמד אותנו הרב קוק על משמעותה של הגלות הארוכה?

מוזמנים להצטרף אלינו ללימוד נוסף בעין אי״ה.

עין אי״ה | ברכות א׳, פרק א׳, פסקה י״ז

משה שרון ושי שלמה בן חיים