פודקאסטים פתוחים לכולם

האם יש בחיים דבר כזה “סתם”?

סתם לאכול, סתם לנוח, סתם לעבוד, סתם לדבר, סתם לגלול בטלפון…
בפסקה הזו בעין אי״ה, הרב קוק לוקח את דברי רבי יוסי על בין השמשות - “כהרף עין, זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו” - ומגלה בהם יסוד עמוק מאוד בעבודת ה׳.
יום רומז למעשיהם של צדיקים.
לילה רומז למעשיהם של רשעים.
ובין השמשות? הוא רומז לאזור האפור של החיים - דברי הרשות.

אבל האם באמת יש אזור ניטרלי?
האם יש פעולה שלא הולכת לשום מקום?
או שכל דבר בחיים מקבל כיוון - או שהוא בונה אותנו, מאיר אותנו ומקרב אותנו; או שהוא מפזר, מחליש ומרחיק?

בפרק הזה ננסה להבין את המחלוקת העמוקה בין רבי יהודה לרבי יוסי, את היחס בין מצווה, עבירה ורשות, ואת השאלה הגדולה של החיים הפשוטים:
איך הופכים את ה“סתם” לחלק מעבודת ה׳?

משה ושי לומדים עין אי״ה - פרק א' פסקה ד