טבעונות ואקולוגיה

במאמר הראשון דיברנו על כך שבמהלך ההיסטוריה התרחש תהליך של ניכור, ניתוק רגשי שהעולם עבר בכל מיני רבדים. וכתוצאה מהניתוק הזה נוצר ניתוק בין אנשים וניצול של כל מי שחלש ממך. הניתוקה הזה בא לידי ביטוי גם ביחס לבני אדם החלשים ממך, מה שנקרא – שרשרת המזון העסקית / הכלכלית וגם בתפיסה שאם אתה בעל חיים ואתה רכושי, אז אני חושב שאני יכול לבצע בך כל מה שאני רוצה. הרב קוק יצא כנגד התפיסה הזאת, ואמר שאוי ואבוי לנו לחשוב שאם אנחנו קיבלנו את תפקיד הרודנות, מה שנקרא "לעבדה ולשמרה", זה אומר שאנחנו יכולים לעשות כל מה שאנחנו רוצים בטבע, אלא להפך, זה נותן לנו אחריות גדולה. ולכן הוא אמר, חז"ל לא התחכמו כחכמי הפילוסופיה, לאשר לנו, להחליק לנו, לזלזל בסבל של בעלי החיים בדרך אל הבטן שלנו.
אז למעשה פתחנו את כל העניין הזה של צער בע"ח והראנו מה קורה היום במדינת ישראל וניפצנו את הדעה הלא נכונה שאומרת "אין שמחה אלא בבשר ויין" – הסברנו שזה לא מדויק... זה כמו להגיד "איש איש באמונתו יחיה". המקור בגמרא מסביר שאכילת בשר גורמת שמחה בבית המקדש ומאז שאין לנו בית מקדש , עניין השמחה בבשר לא רלוונטי אלא השמחה היא ביין. ככה הגמרא אומרת במסכת פסחים.
שלמה המלך כתב – "ט֤וֹב אֲרֻחַ֣ת יָ֭רָק וְאַהֲבָה־שָׁ֑ם מִשּׁ֥וֹר אָ֝ב֗וּס וְשִׂנְאָה־בֽוֹ׃" (משלי) ורש"י מפרש : "משור אבוס - שאובסין לו המאכל בפיו על כרחו כדי לפטמו". היום, לא עושים את זה לשוורים, אלא לאווזים, ולמרות שזה אסור לפי החוק עדיין עושים את זה.
וגם שאלנו שאלה קשה ונוקבת שאין לי תשובה עליה – האם בימינו, הבשר שאנחנו אוכלים כשר או לא. זו שאלה מאוד משמעותית ואני חושב שבשנים הקרובות היא הולכת לזעזע את הרבנות ובכלל את כל נושא הכשרויות. עד כאן מחלק א' של המאמר.
היום נצא למסע שמסביר את הצד השני של כל התמונה וזה מסע לא פשוט, קשה לעיכול, בעיקר אחרי מה שראינו בשיעור הקודם. ונצטרך לענות על השאלה – באלו תנאים יש עניין שאנחנו כן נאכל בשר, ושזה חשוב מאוד שאנחנו נאכל בשר.
האם האדם הוא מרכז הבריאה או שווה לשאר הברואים ?
נפתח בסוג של ויכוח שמתקיים כבר עשרות שנים בין שתי גישות אקולוגיות שמתנגדות / מתנגשות זו בזו. גישה אקולוגית אחת מדברת על כך שהאדם הוא מרכז הבריאה, נזר הבריאה, והוא המנהיג את כל הבריאה, האח הגדול של כולם ומנהל את הטבע.
גישה אחרת אומרת כנגדה, שהראשונה, ששמה את האדם במרכז, היא מאוד מתנשאת, ולראיה - אם יש מישהו שהורס את הטבע - זה האדם, ולא רק מתנשאת אלא גם מעוותת שכן האדם ושאר הבריאות הם כולם חלק מאימא אדמה. לגחשה השנייה קוראים "תיאוריית גאיה" . "גאיה" הוא שם אלת האדמה במיתולוגיה היוונית, והיא טוענת שבע"ח, בני אדם וצמחים הם כולם חלק מאימא אדמה והיא זו שנמצאת מעל כולם ולא האדם. ולכן, אם כדור הארץ יחליט להרוג אותנו ולקיים את הכדור רק עם בע"ח וצמחים – הוא יעשה את זה וזה יהיה בסדר כי אין לנו יתרון על המינים האחרים. זו התפיסה השנייה.
אחד הפילוסופים שטוענים את הטענה הזאת שמו ארן נאס, פילוסוף נורבגי מאוד מפורסם, והוא אומר - "היוהרה של שלטון האדם (כפי שהיא משתקפת במקרא) נמצאת בהרגשת העליונות העומדת בבסיס המחשבה כי אנו קיימים כדי לפקח ולשלוט על הטבע בדומה לאיזשהו איש ביניים מכובד ביותר, הניצב בין הבורא לבריאתו". כלומר מבחינתו, זו תחושת עליונות, יוהרה לחשוב ככה.
לעומת גישתו, כתוב בספר בראשית "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ" (בראשית א'). ועוד כתוב – "וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב') – אלו הן שתי הגישות המנוגדות. "ורדו" - הכוונה היא פה ללא ספק שיש לך אחריות מאוד גדולה על הבריאה.

לדוגמא, אנחנו מתכננים להקים פה עיר וכדי להקימה ולאכלס בה 200,000 איש יש צורך להזיז תוואי של נהר , האם עפ"י הגישה הראשונה מותר לנו להזיז את הנהר ? כן. לא להרוס אותו, אלא להזיז את תוואי הנהר. לפי גישת "גאיה" אין לך זכות להזזה של הנהר. אגב הקניון בעיר מגוריי, מודיעין, בנוי על תוואי של נחל ענבה ושנתיים רצוף המקום מוצף בחורף.

אז מי צודק?
לא בטוח שיש כאן צודקים וטועים אבל בכל מקרה, לנו, כיהודים, אסור להחזיק בתפיסה השנייה, של "גאיה". מבחינתנו כיהודים היא לא פחות מעבודה זרה. מיד נסביר מדוע. רק נאמר כאן שזו גם הסכנה של הטבעונות, התייפייפות הנפש של הטבעונות, זו ממש סכנה וצריך להזהר לא ליפול לתפיסה הזו. אני רואה לא מעט טבעונים שנופלים למקום הזה. נדמה לי שמי שהסביר זאת באופן המדוייק ביותר הוא הרב אשלג בהקדמה לספר הזוהר:
"ויודע אני, שאין דבר זה מקובל כלל על דעת חלק מן הפילוסופים, ואינם יכולים להסכים, אשר אדם השפל והאפסי בעיניהם, יהיה המרכז של כל הבריאה הגדולה והנשאה. אבל הם דומים, כאותה התולעת שנולדה תוך הצנון, והיא יושבת שם וחושבת, שכל עולמו של הקב"ה הוא כל כך מר, וכל כך חשוך, וכל כך קטן, כמידת הצנון שהיא נולדה בו. אבל ברגע שבקעה את קליפת הצנון, וחוטפת מבט מבחוץ לצנון, היא תמהה, ואומרת, אני חשבתי שכל העולם הוא כמידת הצנון שנולדתי בו, ועתה אני רואה לפני עולם גדול נאור אדיר ויפה להפליא. כן אותם המשוקעים בקליפת הרצון לקבל שלהם שבה נולדו ... ודאי הוא, שהם מוכרחים להחליט על אפסותם וריקנותם כמו שהם באמת, ולא יוכלו להעלות על הדעת שכל המציאות הגדולה הזו לא נבראה אלא בשבילם...מה שאמרו חז"ל, אורח טוב מה הוא אומר, כל מה שטרח בעל הבית לא טרח אלא בשבילי". במילים פשוטות – היהדות לא מקבלת את התפיסה שאנחנו, מובחר היצורים, שווים לשאר היצורים, אלא להיפך, קיבלנו תפקיד גדול מאוד ולכן הקב"ה ברא עולם גדול, לשמשנו.
ומלבד זאת - יש "לא טרח אלא בשבילי" אז אני אעשה מה שבא לי עם הבריאה, שזה בוודאי פסול אבל יש "לא טרח אלא בשבילי" שממנו נובע שאני צריך לשמור על כל שטרח בשבילי, כי הוא טרח בשבילי.
בספר קהלת רבה ז' כתוב כך – "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת, אין מי שיתקן אחריך."
אני רוצה לדייק פה דיוק חשוב מאוד – העולם איננו מעגלי. אנחנו לא הודים שחושבים שאם קרה מקרה ובשביל להציל ילד צריך להרוג פרה, אנחנו לא נעשה זאת. "מי אמר שחיי הילד קודמים לחיי הפרה?" כך חושב ההודי. היהודי לא חושב ככה, לא בגלל שהוא מזלזל בפרה או חושב שערך הפרה לא חשוב או נמוך, אלא בגלל שהוא מקדש את חיי האדם וגדלותו ואומר שכל העולם לא נברא אלא בשביל האדם.

למה לפי הרב קוק הצמחונות היא עתידית?
בואו נמשיך במאמר של הרב קוק, מאותה נקודה בה עצרנו במאמר הקודם –
"בבא היתר התורה לאכילת בשר, אחרי קדושת המצות במתן תורה, האריכה בהצעת הדברים: (דברים יב) "ואמרת אוכלה בשר, כי תאוה נפשך לאכול בשר, בכל אות נפשך תאכל בשר". יש כאן גערת-חכם נסתרת והערה גבולית. כלומר, כל זמן שמוסריותך הפנימית לא תקוץ באכילת בשר בע"ח, כמו שכבר אתה קץ מבשר אדם, שע"כ לא הוצרכה תורה לכתוב עליו איסור מפורש, שאין האדם צריך אזהרה על מה שקנה לו כבר מושג טבעי בזה, שזהו כמפורש, שבבא התור של מצב המוסרי האנושי לשקץ בשר בע"ח, מפני הגעל המוסרי שיש בו, הלא אז לא תאוה כלל נפשך לאכול בשר ולא תאכל..." על מתי הוא מדבר ? על אחרית הימים, לעתיד לבוא אתה תתעלה רוחנית, תעלה ממדרגת התאווה ואז באופן טבעי אתה תראה שכמו שהיום אתה לא תאב לבשר אדם כך אתה גם לא תתאווה לבשר בע"ח.
וחז"ל העירו שאכילת בשר הותרה בהיתר של קושי, ואמרו: "עם הארץ אסור לאכול בשר" (פסחים מט) "זאת תורת הבהמה והעוף" (דברים יא) "כל העוסק בתורה, מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה, אסור לאכול בשר בהמה ועוף". כלומר: ההכרח של חליפת כח לעבודה שכלית (האכילה לוקחת את הכח מבעל החיים ונותנה לאוכל אותו) שממנה ועל ידה ישתלם האדם, שהוא הכח הפועל בעליית היצורים ג"כ, הוא עוסק בתורת "הבהמה והעוף" ג"כ. כאשר יגמרו היחושים תצא לאור הפעולה"
למה לפי הרב קוק עוד לא הגענו למצב שכולם צריכים להיות צמחוניים, לשיטתו - "גם אלה בעה"ח צריכים לשלם את מס המעבר כי גם האדם הרבה לשלם מסים רבים. על מזבח ההשתלמות של האנושיות הכללית נזבחו זבחי אדם רבים עצומים מאד, אך העתיד הנהדר הוא ימחה את כל הדמעות, "ומחה ד' אלהים דמעה מעל כל פנים" (ישעיהו כה).
מה הוא אומר בעצם ? הוא שואל שאלה פשוטה – יעלה על דעתך שבכל הדרגות יהיה סבל, או נגיד כך – יעלה על דעתך שרק בדרגה העליונה יהיה סבל ולא יהיה סבל בדרגות האחרות ? כלומר, באיזשהו אופן הכל כלול מהכל, הכל קשור בהכל, ובאיזשהו אופן, גם בעלי החיים צריכים לשלם "מס". מה הכוונה ב"מס מעבר"? – מס מעבר על דרגות ההתפתחות שהאנושות צריכה לעבור . יעלה על דעתך שהאדם ישלם מס מעבר וזה לא ישפיע על כלל המערכות ? הוא לא מתיר בזה התעללות, חס ושלום, הוא נותן הסתכלות רחבה יותר. האם יכול להיות שעם ישראל היה צריך לאבד 6 מיליון יהודים כדי שסוף סוף תגמר הגלות ונעלה לארץ ישראל? מטורף לגמרי. למה צריך לשלם מחיר כזה?
אז עכשיו אני אומר – המס של התפתחות האנושית, וכל האנושות סובלת כבר עשרות שנים, מכות ומגפות ומחלות, בע"ח שהם חלק מהבריאה, לא יהיה להם קשר למס הזה שמשלמים? אתם מבינים את הטענה? מה אתה מתפלא שגם אצל בע"ח יש סוג של מס. תדע ,זה חלק מהמהלך הכללי. זה סעיף ראשון.
מה אני יכול לטעון כנגד טענה זו ? שלבעלי החיים אין בחירה חופשית ולנו כן. ואולי הסבל, המס שאנחנו משלמים הוא תולדה מהבחירה החופשית שיש לנו.
בכל מקרה, הטענה שהוא מעלה היא טענה פשוטה. הדבר הראשון שהוא אומר – באיזשהו אופן המחיר שבעלי החיים משלמים הוא מחיר נדרש, נזקק, הוא חלק מתהליך.
השיעור הזה כמובן לא סותר את השיעור הקודם, אלא יש כאן ב' הפכים בנושא אחד.

האם אנחנו מוכנים למצב של אנושות צמחונית?
"אמנם אחרי הרפיון האנושי, הנמשך ג"כ מנפילתו המוסרית, ראוי לאכול בשר. אם כן אותו ההיתר שיצא אחר המבול להתיר בשר לאכילה כבר הוכן שמצד ההערה השכלית הגנוזה בעמקי תורה לא יהיה נוהג בפועל לעד ולעולם, כי איך אפשר למצב מוסר נכבד ונאור שיהיה חולף כולו ומתבטל אחרי שכבר היה נוהג? אלא שראתה החכמה האלהית שהאדם נפל ממצבו המוסרי, ועד שיעלה במעלה זו, שיתנער ויבא להכרה המוסרית האמתית, עד העת המאושרה והנאורה ההיא, אין אותה המעלה המוסרית של הכרת משפטם של בע"ח ראויה לו כלל. וכמשפט כל מי שקופץ ליטול את השם להתחסד במידת חסידות הבלתי הולמתו, שאינה מביאה לו כ"א ערבוביא בדעותיו והליכות חייו, כן הוא משפט האדם בכללו, שנפל לדיוטא התחתונה של שפלות המוסר עד כדי שליטת האדם באדם לרע לו ועד כדי ההשפלה היותר נוראה שבמוסר העצמי כמה מגוחך הדבר, אם עם כל עוד טומאתו בו, יפשוט טלפיו ויפנה לו לדרך צדקה הרחוקה, להתחסד עם בע"ח, כאילו כבר גמר כל חשבונותיו עם בני האדם הברואים בצלם אלקים, כאילו כבר העמיד הכל על נכון, כבר העביר את שלטון הרשעה והשקר, שנאת עמים וקנאת לאומים, איבת גזעים ומריבת משפחות, המביאה להפיל חללים רבים ולשפך נחלי דמים - כאלו כל אלה כבר אפסו מן הארץ, עד שאין לה לאותה חסידה "האנושית" במה להצטדק כי אם לפנות להעמיד על נכון מוסרה בדרך בע"ח... על כן אין זאת המעלה הוגנת לו לאדם כלל, כל זמן שפלותו, חוץ ממה שאין להעמיס יותר מפני הערך של אפשרות הסבל של כח המוסר האנושי כשהוא בחולשתו."
כתוצאה מהרפיון האנושי הנמשך מנפילתו המוסרית – שזה קרה במהלך הדורות שהשלב הראשון היה נח , ראוי לאכול בשר, כלומר, מותר לאכול בשר. כשכותב – " מצב מוסר נכבד ונאור" מתכוון למצב שהיה עד לתקופת נח, יעלה על דעתך שהמצב שהיה אז יעלם ולא יחזור? לא.
למה יש את השינוי הזה ?– " אלא שראתה החכמה האלהית שהאדם נפל ממצבו המוסרי..." – ז"א עד שהוא לא יחזור למדרגה המוסרית הגבוהה שממנה הוא נפל אין טעם לדבר על זה שכל האנושות תפסיק לאכול בשר. זו מדרגה גבוהה, ולעתיד לבוא אנחנו נגיע כולנו למדרגה הזאת, אבל עוד לא הגיע הזמן.
'בצלם' – מושג המתאר את הבחירה החופשית של האדם, ולא כל אדם אלא אדם המוציא לאור את הבחירה החופשית שלו, זה נקרא 'בצלם'. 'צלם אלוקים' פירושו: השתוות לדמות העליונה האלוקית, היכולת לבחור להשתוות לאלוקים.
כאילו כבר העמיד הכל על נכון, כבר העביר את שלטון הרשעה והשקר, שנאת עמים וקנאת לאומים, איבת גזעים ומריבת משפחות, המביאה להפיל חללים רבים ולשפוך נחלי דמים - כאילו כל אלה כבר אפסו מן הארץ, עד שאין לה לאותה חסידה "האנושית" במה להצטדק כי אם לפנות להעמיד על נכון מוסרה בדרך בע"ח... – אין לנו במה להתעסק אלא בבעיות של בע"ח? אין לנו צרות גדולות יותר? סיימת עם הכל ? נכון, זה ראוי לטפל בבע"ח אבל נשים שעברו אונס, יותר ראוי לטפל בהן כרגע...
ולכן, זו הסיבה המרכזית מדוע אני באופן אישי לא אלך לעשות הפגנות בעד בע"ח או כל מיני דברים כאלה – מה שנקרא "אקטיביזם טבעוני". למה? מכיוון שיש דברים חשובים יותר.
אז יש הבדל - אני ודאי לא לוקח חלק ברצח הזה, אבל לצאת להלחם ברחובות? זה לא. יש הרבה דברים שאנחנו צריכים לטפל בהם לפני. מטריד אותי שמסממים ילדים בשם ה"מדע".
"על כן אין זאת המעלה הוגנת לו לאדם כלל, כל זמן שפלותו" – יש כאן אבחנה חשובה – הוא לא מדבר על יחידים שמרגישים צורך להפסיק לאכול בשר, הוא מדבר על תנועה שבה כל העולם הופך לצמחוני. לזה עוד לא הגיע הזמן . והוא מסביר למה – אם עכשיו כולם יתחסדו עם בע"ח – מה יקרה ?
אין ספק בדבר שאלו היה איסור הריגת בע"ח מפורסם פרסום דתי ומוסרי, מצד הרגש הטהור של הצדק האלהי הראוי להתפשט על כל היצורים עד כדי להכיר קדושה של מתנות אלהים בכל חיי החיים, בכל האנושות כולה, לעת עתה שאין מצב המוסרי מתוקן כלל ורוח הטומאה טרם עבר מן הארץ - אין ספק שהיה הדבר גורם תקלות רבות. התאוה הבהמית לאכל בשר, כשהיתה מתגברת, לא היתה אז מבחנת בין בשר אדם לבהמה, כיון שעכ"פ גם את נפש הבהמה היה קובע בדרך איסור והפרת חק, וחזון מאד נפרץ היה אז הריגת וזביחת בנ"א כדי לאכול את בשרם. אכילת בשר אדם היה כ"כ טבעי, עד שלא היה בשום אופן מוצא את אותו הגיעול הטבעי שהאנושיות המתוקנת מוצאת בו עכשיו, בשעה שנפרץ פרץ רחב בין האדם לבהמה, בערך חייהם ושיווים, וכל זמן שאין עשות הטוב והצדק ערוכה בלבו של אדם במערכה טבעית, כל זמן שדעת אלהים האמתית
"אין ספק בדבר שאלו היה איסור הריגת בע"ח מפורסם פרסום דתי ומוסרי" – נגיד שעכשיו יש איסור לאכול בשר ואין יותר בשר כשר וזה לא מוסרי וכולם מפסיקים לאכול בשר – תדמיינו את הסיטואציה - מצד הרגש הטהור של הצדק האלהי הראוי להתפשט על כל היצורים עד כדי להכיר קדושה של מתנות אלהים בכל חיי החיים, בכל האנושות כולה, מדמיינים את המצב הטוב הזה? יופי... לעת עתה, הוא אומר, שאין מצב המוסרי מתוקן כלל ורוח הטומאה טרם עבר מן הארץ - אין ספק שהיה הדבר גורם תקלות רבות. הוא למעשה שואל את עצמו שאלה גדולה – הוא שואל את עצמו – למה אני לא אגיד לכולם להיות צמחונים... ומה שהוא אומר כאן – כרגע, בגלל שהמצב המוסרי עדיין לא מתוקן, יגרום הדבר לתקלות רבות. איזה תקלות רבות? התאוה הבהמית לאכל בשר, כשהיתה מתגברת, אצל האדם הלא מוסרי לא היתה אז במקרה כזה שהיינו אוסרים על אכילת בשר מבחנת בין בשר אדם לבהמה כיון שעכ"פ גם את נפש הבהמה היה קובע בדרך איסור והפרת חק, וחזון מאד נפרץ היה אז הריגת וזביחת בנ"א כדי לאכול את בשרם. אכילת בשר אדם היה כ"כ טבעי, עד שלא היה בשום אופן מוצא את אותו הגיעול הטבעי שהאנושיות המתוקנת מוצאת בו עכשיו, בשעה שנפרץ פרץ רחב בין האדם לבהמה, בערך חייהם ושיווים, וכל זמן שאין עשות הטוב והצדק ערוכה בלבו של אדם במערכה טבעית, כל זמן שדעת אלהים האמתית על כל היצורים עד כדי להכיר קדושה של מתנות אלהים בכל חיי לעשות "חסד משפט וצדקה בארץ" (ירמיהו ט) איננה כתובה על לוח לבו של האדם בכללו, עד שלא מגיעים למדרגה מוסרית, כל זמן שהאדם צריך למלמדים מן החוץ על חובת המוסר והיושר האנושי, צריך הוא ג"כ לסייגים ולשמירות רבים, שלא יתקלקלו אצלו סדרי הנהגתו, עד שיהיה מוכשר לקבל את ההדרכה הרצויה, ולפעמים צריך ג"כ לותר על חלק רשום מדרכי המוסר, כדי שתהיה הותרנות ההיא מכשרת את האדם למדתו היותר גבוהה, ואז גם אותו הויתור (אכילת בשר בעלי חיים) קדוש ונשגב הוא.

זאת אומרת, ישנן מס' טענות:
א. באיזשהו אופן גם הם צריכים לשלם מס .
ב. זה יהיה מגוחך, לפני שאנחנו פותרים את בעיות האנושות לפתור את בעיות בעלי החיים.
ג. שזה היה מוליד בלבול מוחלט – אם אני לא עושה אבחנה בין בעלי חיים לבני אדם – אז אפשר לאכול בשר אדם. ההיתר שהתורה אסרה, היא דאגה בזה לעשות איזשהו סדר ... היא הכינה מראש את המצב שיבוא מקרה כזה שבו בני אדם יגידו – כולם שווים ובשר זה בשר....
ד. וטענה רביעית – אחרי שמוסריותו של אדם עודנה תלויה ברפיון, אהבת עצמו הבהמית עלולה להתגבר עליו באין גבול, עד להשחית את כל חקי הצדק והיושר, עד שכל הוד המוסר יהיה לו למשחק - מובן הדבר שצריך הוא למצא את עצמו עומד בספירה מרוחקת (הכוונה – עומד מובדל בצורה ברורה. ממי? ) מחברת בעה"ח השפלים, (למה שפלים? שפלים לעומתו כי הוא אדם) מרחק עצום ועמוק, שלא ירגיש את עצמו שהוא כאחד מהם, שאז ירשימו עליו הדרכים הבהמיים שלהם להוריד רוחו אל עמק עכור של הבע"ח, שאין להם בעולמם כ"א מושגי הנטיות החושיות הטבעיות בכל צמצומם והגבלתם המגושמת. יצא לכם פעם לראות כאלה שיש להם כלבים שהם מתחילים להיות דומים לכלב? על זה הוא מדבר... ז"אז.א. – ברגע שאתה לא עושה את האבחנה הזאת, את ההבדל הזה, בשלב מסוים אתה מתנשק עם כלב. ואלו היתה חובת המישרים , אילו היתה החובה הישרה של כולם, נהוגה וערוכה נגד בע"ח כשם שהיא נוהגת בין אדם לחבירו, היתה עוצרת הרבה בעד אותה התרוממות הרוח של הזקיפה האנושית, והדעות הטובות שנתרשמו יפה על ידה, שהיה מאד צריך אליה האדם להתנשא על ידה משפלות דרכי יתר בעה"ח שכל עולמם היא קבתם והנאותיהם החומריות בלבד, ועלול היה אז ביותר להשכיח ממנו יתרונו האנושי להיות נחשב כבהמות, וההרשמה החוקית של חובת היושר המוטלת על האדם נגד בעה"ח, היתה עושה רושם הפכי מאד מתכליתו, סוף פעולתה היתה השפלת האדם אל ערך שפלות בע"ח.
ז"א אם התורה לא היתה מתירה לאכול בשר, מה היה נוצר מזה ? שוויון בין שניהם, וזו טענתו הרביעית - ש"מותר האדם מן הבהמה" היה מתבלבל. לא נוכל לצייר לנו איך היה הדבר פועל על שלמי בנ"א המצוינים שבדורות, אחרי שגם מסופק הדבר אם הרוח האנושי הנשפל ע"י ההתערבות הבוסרית עם בע"ח, היה כלל מוכשר אז להוציא מקרבו גאוני רוח, ז.א., אם היינו מתערבבים עם בעלי חיים יכול להיות שהיה יוצא מזה משהו חיובי גם, משהו שהיינו מצליחים להוציא מדרגת בעלי החיים לדרגתנו, למשל, כל היוגה בנויה על בעלי חיים, יונה, כלב מביט כלפי מעלה, חתול, גמל. ודאי שאפשר גם להוציא דברים טובים מהקשר עם בעלי חיים? אבל כמה היה פועל להשפלת הכלל, ההמון, זה מצוייר יפה, ומובן בשכל, שהיה מאד מוריד את כל הערך המוסרי שלהם. אם הפתגם הקדוש והנעלה "אל תהיו כסוס כפרד אין הבין" (תהלים לב) לא היתה לו אותה הטבעיות שיש לו עתה, לא נוכל לדעת מה נביא לנו תמורתו, בתור זיין (כלי) מוסרי ללמד לאנוש בינה, להתנשא מדרכי בע"ח השקועים רק בחוג הגוף ותביעותיו, לאדם ההמוני, המוותר על כבור נפשו מפני רצונו הגס וחפץ יותר להשפל לדרכי הבהמות, כדי להפטר מחשבונות רבים מוסריים, למען יוכל להנות הנאות גסות מורגשות לפי שעה,
במילים אחרות – אני אגיד כך – בעיני, כמו כל הכתבים של הרב קוק, גם המאמר הזה הוא נבואי והוא כותב פה דבר מדהים שאיש עוד לא כתב, ואפשר לראות זאת בימינו, אחד הדברים שהולכים יחדיו ב"רוחניקיות" הניו אייג'ית המודרנית - אהבת בעלי חיים, צמחונות וכו', יחד עם מתירנות כלשהי והתנהגות בהמית בתחום של בינו לבינה למשל או בתחום הסמים וכמובן בעוד תחומים .לא תמיד כמובן, זו הרי הכללה אבל בכל זאת, התנועה הזו בנפש, התנועה הזאת להצלת בעלי חיים תהיה גם תנועה מתירנית. חס ושלום, אני לא אומר שכל טבעוני מתיר לעצמו הכל, אבל כתפיסת עולם אתם יכולים לראות שזה נכון. ע"כ אין לשער כמה טובה השפיעה הדעה האלהית שנתקה את האדם מן הבהמה מכל יחש.

ניתוק או תיקון?
בחלק א' של המאמר, דיברנו על הניתוק מהמקום השלילי, ופה הוא אומר שהניתוק הזה הציל את האנושות וכ"ז היה צריך להגמר ע"י הפטור שפטרתו תורה מהרבה חובות מוסריים בנוגע להם, והתירה לו להפיק חפצו (של האדם מבעלי החיים) גם באבוד חייהם, למען עי"ז יכיר עמוק מאד את יתרונו עליהם, (כי אם אני אוכל אותו אז יש לי יתרון עליו...) כדי שתתרומם נפשו אל השאיפות הרמות המוסריות הבאות בטבען בהתרוממות הרוח האנושי ע"י קדושת המעשים והמדות התרומיות, עד שסוף כל סוף תנצח האמת המוסרית המוחלטת, דעת אלהים בארץ באמת, עד שלא יהיה עוד צורך לאדם בשום ויתור מוסרי, ויהיה אפשר לעולם לעמוד במדת הדין כמו שעלה במחשבה להבראות.
זאת אומרת, כדי שהמהלך יהיה מהלך נכון, של תיקון בני האדם וכתוצאה מזה, תיקון כל הטבע, היה צריך לעשות את ההפרדה הזאת שחלקה גרמה למה שאנחנו היום, לטוב ולרע. במאמר הראשון דיברנו על הרוע שזה גרם, עכשיו הוא אומר – זה גרם גם טוב, זה הציל את האנושות.

ה. אף גם זאת, לו היו חובות המוסר נוהגים בשפע בין האדם לבע"ח, גם בזמן העדר השלמות המוסרית, נגיד עכשיו, כשלא כולם מתוקנים אנחנו מתייחסים יפה לבעלי חיים ולא מתעללים בהם, היו גורמים רעות רבות ועכוב התפתחות למוסר האנושי גם מצד אחר. כי הנה רגש הטוב והיושר שבאדם מבקש את תפקידו, כל אדם, גם אנשים "עקומים" רוצים להרגיש שהם עושים משהו טוב, שהם אנשים טובים. גם אנשים בכלא שרצחו וכו', יש להם גם אמות מוסר, למשל, אחד הדברים שאם לדוגמא מישהו רימה את מס הכנסה אז הוא תותח מבחינתם, ומי שאנס אז הוא במדרגה הכי שפלה של היחס אליו, מאוד פשוט. זה לא מוסר? זה מוסר, אצל כל אחד יש מוסר. אז מה הוא אומר? כי הנה רגש הטוב והיושר שבאדם מבקש את תפקידו, והוא הדופק ג"כ לפעמים על דלתי לב רשעי ארץ, ומכריחם לבקש במה להשקיט את רעבון הצדק הטבעי שלהם, יסוד כח התשוקה שהיא מעמרת את העולם, ולפעמים תמצא רשע עריץ בוחר לו ענין מוסרי, ושש לעשות צדק כדי להשקיט בזה מוסר כליותיו והנחם הטבעי המפעם בקרבו. הוא מתנחם מזה שהוא עושה משהו טוב – למשל, אני מכירים כאלה שמרמים את מס הכנסה והולכים לרבנים לתרום להם צדקה, או יש כאלה שממש מתעללים בעובדים שלהם אבל תורמים לאיזה ארגון צדקה כדי להראות שהם בסדר. הוא אומר, אצל כל אחד יש את הרגש הזה – מה הוא עושה? הוא עושה איזשהו משהו מהצד כדי להרגיש עם עצמו טוב, והוא ממשיך - ואם ההתחסדות עם בע"ח היתה מפורסמת לחפץ של צדקה קבועה במין האנושי, וזאת היתה בהכרח באה עם סידור החיובים המוסריים נגדם, אפילו אם היו רק באופן שלילי, אז היינו פוגשים המון גדול של רשעי תבל, המשחרים לטרף כזאבי ערב, זובחי אדם באין חמלה, ומוסר כליותיהם, כשהיה מעיק להם, היו ממלאים ברווחה ע"י חסידות עם בע"ח, היו זובחים אנשים על ימין ועל שמאל ומתחסדים עם בעלי חיים... שאין ביחסם אותן הסבות הגורמות לפשעים של שלטון האדם באדם לרע לו, הבאות לרוב מסיבת שנאת קנאה וכיוצא בהם, אז עכשיו הוא אומר כך – רעי אדם היו מתחסדים עם בעלי חיים יותר ממה שמתחסדים עם בני אדם ולמה? כי הרבה יותר קל להתחסד עם בעלי חיים מאשר עם בני אדם שהרי בעה"ח אינם משיגים את גבול מחיתם, כבודם ותאותיהם של רעי אדם הללו. חכמת האדם להרע היתה מוצאת כאן כר נרחב לסכסך את הרעות, והבקרת שהיא מבקרת מומין כשהיתה מצגת את הכללים שתמצא באדם מה שאין דוגמתם בבע"ח כלל, היתה מחזקת ידי מרעים כאלה, ואין ערוך לכל המהומה, המגערת והמצוקה, ענוי הדין ועיוות המשפט, שהיו יוצאים לרגלי הסכמות מפורסמות כאלה. כל זה הוא מסביר למה התורה התירה לאכול בשר, לא המליצה, התירה. ע"כ ראתה ההסכמה האלהית, שרק היא יכולה לסול מסילות בקרב כליות ולב, לנתק את פתיל החבור בין האדם לבע"ח, למען יתרכז מרכז המוסרי האנושי בטובתו המיוחדת ואז, רק אז, יצליח להביא לו את אשרו בקץ הימים.
אתם מבינים עכשיו למה בשיעור הראשון אמרתי שהקורס שלנו יעלה מעל השיח הטבעוני הרגיל? כי הרב קוק לא מביא פה את טענתו מצד יפיפות הנפש. הוא אומר שאם המציאות היתה בדרגה המוסרית שלה היינו מיד עכשיו מתחסדים כולנו עם בעלי החיים, אבל היא עוד לא... ולפעמים, היא יכולה להיות תירוץ. יש אנשים שבמפורש אומרים – יותר טוב לי לחיות עם כלב בבית מאשר עם בן אדם, מעלים משפט כזה על בדל שפתם.

מה זה "בירור והעלאת ניצוצות"?
בשלב הזה, אני רוצה לעלות עוד שלב בדיון ולהגיד שיש דבר כזה ביהדות שנקרא – "בירור ניצוצות" והיום נבין אותו לעומק בע"ה: האדם הראשון למעשה היה גוף אחד שהכיל את כל הנשמות, או נשמה אחת שהכילה בתוכה את כל הנשמות שלנו, וכתוצאה מהחטא, נתערבבו חלקים של כל אחת מהנשמות אלו באלו, כלומר התפצלו וכל אחד מאיתנו נושא חלקים של השני. ולא רק, אלא שבמהלך ההיסטוריה התערבבנו גם עם בעלי החיים והצמחים. כלומר, כל המדרגות, גם עם הדומם וגם באוויר, יש ניצוצות שאנחנו אוספים. בזה שאנחנו לוקחים את החמצן ומוציאים את הפחמן הדו חמצני אנחנו עושים בירור ניצוצין . כל מעשה שלנו הוא בירור ניצוצים. איפה זה כתוב ? בפרשת השבוע "עקב" – "לא על הלחם לבדו יחיה האדם, כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם"/ דברים ח'
איך האר"י מבין את זה ? הוא אומר - כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם פירושו שכשהאדם אוכל הוא לא רק אוכל לחם אלא הוא אוכל את דבר השם, את מוצא פי השם הוא גם אוכל. ז"א בתוך הלחם יש דבר השם ובכל כל דבר יש דבר השם והוא צריך לברור, לברר. תראו איך הרב ניסים פרץ ז"ל, כותב זאת במילים פשוטות:
"אין לך דבר שבעולם שאין בו ניצוצות של קדושה. כשאתה נושם, באותו חמצן שאתה נושם, יש ניצוצות של קדושה, אתה נושם ואתה פולט, אתה עושה אותם פעולות כמו באכילה. אתה מדבר עם חבר, אם אתה יודע לגשת לדבר איתו כמו שצריך, אתה מברר אותו. אתה יכול לגרום לו שהוא יתפוצץ עליך, או אתה יכול לגרום לו שהוא יכנע וישמע את הדברים שאתה מדבר, תלוי איך אתה ניגש לענין."
הצלחת להוציא את הניצוץ שלו? זה נקרא – 'קנה לך חבר'. כלומר – אתה קונה את חלקו. בגלל זה חבר זה אותן אותיות כמו רחב – אתה גדל מזה , מקבל רוחב, רוחב רוחני. ככל שאתה מצליח לקחת ניצוצות אתה נהיה יותר רחב רוחנית, אתה יכול להכיל מגוון גדול יותר, אתה מתכלל עם יותר חלקים שלך
הבבא סאלי הסביר, שבמהלך החיים איננו יכולים לברר את הכל, אז מפגישים אותנו עם אנשים שאנחנו צריכים לברר איתם ניצוצין , מפגישים אותנו עם אוכל שאנחנו צריכים לברר איתו ניצוצין . לטענתו אם אדם אוהב אבוקדו, זה לא בגלל שאמא שלו לימדה אותו לאהוב אבוקדו, אלא כי הוא צריך לברר ניצוצין מתוך האבוקדו והשני לא. מה זה "לא אוהב אבוקדו"? אין לו שם עבודה איתו. כמו שאתה לפעמים עובר ליד אנשים ואין לך שום עניין איתם, אין לך איתם בירורים, אין לך איתם ניצוצות. מה זה ניצוץ? הארה , אור אלוקי שנמצא מחוצה לך.
ומה הכוונה "לחבר לעצמי ניצוצות"? אני אתן לכם דוגמא ממש פשוטה – רווקה שרוצה להתחתן, איך עכשיו אני קונה את הרצון שלה? שאכפת לי מזה שהיא רוצה להתחתן, שאני דואג לזה, אני מכיר מישהו ואני אומר- אוה, מה איתה? אני חושב עליה. או מישהו אחר מחפש עבודה ואני חושב עליו – זה נקרא- קונה את הרצון שלו. אז בזה שחשבתי עליה מה עשיתי? חיברתי את הניצוץ, את ההארה שבה שרוצה, ההארה באה לידי ביטוי בחפץ, ברצון.
למשל, חז"ל אומרים שקנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מן העולם, אבל קנאת סופרים זה דבר חיובי, היא תרבה חוכמה. למה קנאת סופרים תרבה חוכמה ? אני לא מקנא במה שיש לו ולי אין אלא אני מקנא ברצון שלו – זו קנאת סופרים. למשל, אני מסתכל באדם צדיק ואני מקנא ביראת השמיים שלו, בהשתדלות שלו. לא במה שיש בו אלא מה שהוא עובד עליו, ואז הקנאה היא חיובית כי היא גורמת לי גם לעשות, היא גורמת לי לגדול. אז קנאת סופרים זה לקחת את הרצון שלו. אותו עניין אם אני מתחבר למישהו, לרצון שלו, לקחתי את הניצוץ הפנימי שלו וחיברתי אותו אליי. אגב, באותו רגע שהוא יידע שאני מתפלל עליו, שאני מחפש לו, באותו רגע הוא כבר יאהב אותי, הוא מיד יחבב אותי. למה ? את מה הוא אוהב? את הניצוץ שלו שקיים אצלי. ואנחנו למעשה צריכים לאסוף כמה שיותר ניצוצות ואנחנו גם בנויים מכל החלקים הללו.

איך הגיעו ניצוצין אל בעלי חיים?
א. מכיוון שבכל המציאות יש ניצוצין כי כל המציאות היא הארה אלוקית.
ב. מכיוון שבמהלך הדורות התערבבו ניצוצות בתוך כל הדרגות. למשל, חטא דור המבול היה שבאו על בעלי חיים, זה היה אחד החטאים , אחד מ- "ותמלא הארץ חמס". באותו רגע נכנס זרע אנושי למקום בהמי – זה נקרא – התערבבו הרצונות.
האבוקדו, שיונק מהאדמה, מה הוא יונק? בני אדם.. אז עכשיו אתם מבינים שלמעשה כל הצורות הם ביטויים של אותו דבר, ניצוצות.
הרב קוק אומר זאת בצורה מאוד מרגשת –
עומד האדם ותוהה, איזה צורך יש בכל המון המעשים והברואים המשונים והרבים, בשביל מה יש ג'וקים, בעלי חיים, אבוקדו.... ואיננו מבין איך הכל הוא חטיבה גדולה אחת. החיים התרדמתיים שבדומם הם התחלת הברק ההולך ומזהיר בתוך העולם הצמחוני, מתפלג לאלפי רבבות קוים, מיוחדים ושונים, באים הם עד מקדש החיים, ושם הם מתנוצצים כבר בעליצות, הולכים ועולים עד רום עטרת ברואי עולם – האדם...
אם מתפלא אתה איך תדבר, תשמע, תריח, תחוש, תראה, תבין ותרגיש, השב לנפשך, כי כל החיים, וכל הקודמים למערכתם, הכל שופעים עליך את כל הוויותיך. אין נקודה קטנה יתרה, הכל נצרך והכל משמש לתפקידו. הרב קוק אורות הקודש שסא
עכשיו אתם מבינים שלמעשה , בניגוד להעלאת ניצוצות מבני האדם שהם לא הופכים להיות "אני", זו מדרגה מאוד רוחנית, רגשית וכו', מדרגת אכילה היא העלאת ניצוצות שהיא ממש כמו עיבור.
אתה לוקח משהו ומכניס אותו לתוך הגוף שלך והגוף מקבל אותו. הגוף בד"כ דוחה כל דבר, זה שיש ילד בתוך אמא זה פלא גדול ובסופו של דבר הגוף דוחה אותו... זה לא מובן מאליו . הגוף דוחה כל דבר. אז חז"ל אומרים על הסוגיה הזאת, שכל זמן שהעובר מתבטל לאמא שלו, מתבטל כ"אין ואפס" נקרא "עובר ירך אימו" אז גופה לא ידחה אותו, עד הרגע שהוא יביע משהו עצמאי - כך מסבירים המקובלים. ומה הפעולה העצמאית הראשונה שלו? נשימה. ולכן כשהוא בוכה אנחנו שמחים. הבכי הוא הסימן העצמאי הראשון שלו.
לוקחים משהו לפה, הוא נכנס לגוף, חלק יוצא החוצה שנאמר – "..נקבים נקבים , חלולים חלולים, רופא כל בשר ומפליא לעשות", זאת אומרת – איך הגוף יודע לקחת את הטוב ולזרוק את הרע- זה ממש פלא, והטוב הזה הופך להיות אתה.
ז"א הקב"ה יצר מערכת לכל המדרגות התחתונות, דומם, צומח וחי, שהם יכולות לעלות למדרגת מדבר ! לא יאומן... הדומם יכול להפוך מדבר ... והצומח והחי... איך? אם אני לא אוכל חודש- חודשיים... יהיה לי כוח ללמד אתכם תורה? לא. בזכות זה שאכלתי יש לי כוח ללמד אתכם. האוכל שאכלתי הפך להיות דברי תורה! זה נקרא העלאת ניצוצות וזה דבר פלאי... אנחנו לא קולטים כמה פלאי הדבר... עכשיו, מדרגות דומם, צומח בתוכם יש גם דבר אחד שאי אפשר לדרג אותו וזה מים. מים , יש האומרים שזה דומם , יש אומרים שזה צומח כי יש להם כוח להצמיח, יש האומרים שזה חי כי יש להם כוח להחיות. אני אגלה לכם את הסוד, מים זה אור שהתעבה, מים זה אלוקות שירדה מדרגה, החיות שלנו בתוך מים ולכן מקווה זה במים ולכן נטילת ידיים במים, זה נושא בפני עצמו, אבל, למעשה אני אומר כאן משהו חשוב מאוד –
אין סכנה בהעלאת ניצוצות ממדרגות דומם וצומח, ממה שמותר לנו לאכול , כמובן. מאוד פשוט להעלות להם ניצוצות, למה? בגלל המרחק הגדול שלהם ממדרגתנו. הבעיה מתחילה ונגמרת במדרגת החי. העלאת ניצוצות במדרגת החי היא בעייתית. ולמה? אמר פעם אחד המקובלים משפט מאוד חזק – כשאתה אוכל בשר, נפתחת מלחמה – האם אתה תעלה את הבהמה למדרגה שלך או שהיא תוריד אותך למדרגה שלה... ובדיוק בנקודה הזאת אנחנו מבינים עכשיו שהעלאת ניצוצות זה דבר חשוב מאוד אבל בתחום החי הוא מצריך מאתנו מדרגה, מאמץ... ואני רוצה להקריא לכם שני ציטוטים על הדבר הזה –
ציטוט ראשון מהרמ"ק | תומר דבורה | פרק ג' :
עוֹד צָרִיךְ לִהְיוֹת רַחֲמָיו פְּרוּסִים עֶל כָּל הַנִּבְרָאִים, לֹא יְבַזֵּם וְלֹא יְאַבְּדֵם. שֶׁהֲרֵי הַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה הִיא פְּרוּסָה עַל כָּל הַנִּבְרָאִים, דּוֹמֵם וְצוֹמֵחַ וְחַי וּמְדַבֵּר. וּמִטַּעַם זֶה הֻזְהַרְנוּ מִבִּזּוּי אֳכָלִים. וְעַל דָּבָר זֶה רָאוּי, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהַחָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה אֵינָהּ מְבַזָּה שׁוּם נִמְצָא וְהַכֹּל נַעֲשָׂה מִשָּׁם, דִכְתִיב [תהילים ק"ד, כ"ד] "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ", כֵּן יִהְיֶה רַחֲמֵי הָאָדָם עַל כָּל מַעֲשָׂיו יִתְבָּרֵךְ... דֶּרֶךְ זֶה לֹא יְבַזֶּה שׁוּם נִמְצָא מִן הַנִּמְצָאִים, שֶׁכֻּלָּם בְּחָכְמָה, וְלֹא יַעֲקֹר הַצּוֹמֵחַ אֶלָּא לְצֹרֶךְ, וְלֹא יָמִית הַבַּעַל חַי אֶלָּא לְצֹרֶךְ, וְיִבְרֹר לָהֶם מִיתָה יָפָה בְּסַכִּין בְּדוּקָה, לְרַחֵם עַל כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר. זֶה הַכְּלָל, הַחֶמְלָה עַל כָּל הַנִּמְצָאִים שֶׁלֹּא לְחַבְּלָם, תְּלוּיָה בְּחָכְמָה. זוּלָתִי לְהַעֲלוֹתָם מִמַּעֲלָה אֶל מַעֲלָה, מִצּוֹמֵחַ לְחַי, מֵחַי לִמְדַבֵּר, שֶׁאָז מֻתָּר לַעֲקֹר הַצּוֹמֵחַ וּלְהָמִית הַחַי, לָחוּב עַל מְנָת לְזַכּוֹת.
זאת אומרת, כשאני שולף את הגמבה מהשיח שלה אני מתחייב במה? לזכות אותה בלהעלות אותה למדרגתך. ואני חב את זה למי שאני הולך להמית אותו, שאני מעלה אותו למדרגה שלי . אז זה לא מספיק שאני עכשיו אשחוט אותו שחיטה כשרה , לא מספיק שאני אמליח אותו ואכשיר אותו וגם לא מספיק שאני אברך... אני חייב לזכור את זה כשאני אוכל אותו. שאם לא, עכשיו אני חב ... בעצם, סתם הרגתי אותו. ולזרוק אוכל זה דבר חמור ביותר.
כותב הרמח"ל במסילת ישרים פרק כו'-
הצדיקים הן הן המרכבה, כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל שהם אוכלים הוא כקרבן שעולה על גבי האישים, כי ודאי הוא שיהיה נחשב לעילוי גדול אל אותם הדברים שהיו עולים על גבי המזבח כיון שהיו נקרבים לפני השכינה, וכל כך יתרון היה להם בזה, עד שהיה כל מינם מתברך בכל העולם, וכמאמרם ז"ל במדרש כן המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל, עילוי הוא למאכל ההוא ולמשתה ההוא, וכאילו נקרב על גבי המזבח ממש: והוא הענין שאמרו עליו ז"ל (כתובות ק"ה): כל המביא דורון לת"ח כאילו הקריב בכורים. וכן אמרו (יומא ע"א):
ימלא גרונם של ת"ח יין במקום נסכים, ואין הדבר הזה שיהיו הת"ח להוטים אחרי האכילה והשתיה ח"ו שימלאו גרונם כמלעיט את הגרגרן, אלא הענין הוא לפי הכונה שזכרתי, כי הת"ח הקדושים בדרכיהם ובכל מעשיהם הנה הם ממש כמקדש וכמזבח, מפני שהשכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש ממש, והנה הנקרב להם כנקרב על גבי המזבח, על דרך זה כל תשמיש שישתמשו מדברי העולם אחרי היותם כבר דבוקים לקדושתו יתברך, הנה עילוי ויתרון הוא לדבר ההוא שזכו להיות תשמיש לצדיק.
אתם מבינים את התפיסה ? אבל למה הוא אומר את זה רק על צדיקים? למה אומרים לנו חז"ל – אין עם הארץ יכול לאכול בשר...? כי אתה לא יכול לעשות את העבודה הזאת..
הרב קוק לוקח את זה למקום רגשי, תראו איך הוא כותב את זה באורות הקודש ג'. רצב' –
"כשאוכלים לשם תאווה חמרית מתגבר העצבון...(כשאתה אוכל לשם תאווה ולא לשם העלאת ניצוצות, התולדה מזה היא עצבות. למה ? ) כי הניצוצות, שהיו ראויים לעלות, יורדים, ובהיותם מתעצבים על ירידתם, מרגיש האוכל את עצבם... עד שההרגשה העצבנית נכרת בגילוי נפשי בקרבו.
ועל ידי אכילה בקדושה, והגברת המגמה העליונה של טהרת הנשמה ובהירותה, מתוספת צהלת הרוח ושמחה באוכל, ע"י שמחתם של הניצוצות שנתעלו, ובשמחתם מאירה גם כן הנשמה, המעלה אותם ושמחה עמהם"
ציטוט אחרון, מכתב ששלח הרב קוק לבנו שנכתב אחרי שהוא כתב את חזון הצמחונות והשלום-
על דבר אכילתך עיקר כוונתי שתדקדק יפה יפה אם לא תגרום מניעת אכילת בשר חלילה שום רפיון כל שהו בהתפתחות האומץ הגופני והנפשי, (כנראה שהוא שמע שהבן שלו הפסיק לאכול בשר והוא אומר – תזהר מאוד שזה לא ישפיע על רפיון גשמי ורוחני שלך) ושלא ללכת שבי אחרי הדולגים על ההרים של תנועת צער בעלי חיים, שרובם כמדומה יש במעמקי רוחם טינא גנוזה של שנאת הבריות וכל המדות המסתעפות ומכורכות עמה, ודי לנו ההוכחה של תפיסת המקום אשר לתנועה זו במחנה האפל של שונאי ישראל המעמיקים ברשעתם, (מה הטענה של אנשי צער בעלי חיים כלפי היהדות? הם טוענים שלא בצדק שהשחיטה היהודית היא השחיטה הכי אכזרית של בעל החיים כי עודו בחיים ולא מחשמלים אותו וכו' והיום יש מקומות בכל העולם שמנסים לאסור שחיטה יהודית וחלקם מצליחים ...) אע"פ שיש מקום לניצוץ אורה זה להיות חודר לפעמים אצל קדושי רוח השואפים לרוממות קדשי קדשים, לדלות מים עמוקים, מבאר מים חיים, מנחל ה'...כלומר, אפשר להגיע לאותו מקום אבל ממקום קדוש. ואיך הוא מסיים לו את המכתב?
והרעיון המקודש של העלאת נפש הבהמית ונצוצות הקודש, ההולך בסוד שיח צפונות רזי תורה, הוא נותן לאומץ המוסר האנושי, ולאושר כל חי בכללו, בהצטרפות כל היש, כל מעשה ה' הגדול, הרבה יותר מכל מה שתוכל כל חמלה חנוקת רוח לתן בחולשתה וכעסה גם יחד. הרב קוק. אגרות הקודש ג'. פב.
כלומר, כל ההתייפיפות של כל הצמחונים והטבעוניים לא עולה בקנה אחד עם העלאת ניצוצות קדושה באמת... אין בכלל מה להשוות בין המדרגות.

לסיכום:
1. שתי גישות אקולוגיות נהוגות בימינו: האנתרופוצנטרית, המעמידה את האדם במרכז ואת הטבע, סביבו, כמו מנהל של משאבי העולם, לעומת התפיסה הביוצנטרית, המעמידה את הטבע במרכז, שוללת את הצבת האדם במרכז ורואה בו מין נוסף, שחשיבותו אינה עולה על זו של מינים אחרים. היהדות דוגלת בשיטה הראשונה.
2. הרב קוק טוען שההיתר התורני לאכול בשר נובע מירידה מוסרית, שאם לא הייתה מוצאת פורקנה בבע"ח הייתה משחררת רסן בבני אדם ומביאה לחורבן האנושות.
3. בני האדם מבררים ניצוצות כל הזמן, בכל המדרגות: דומם, צומח, חי ומדבר. כך מתקנים את עצמי ואת העולם.
4. עניין העלאת הניצוצות ע"י צדיקים, הוא רעיון גבוה וחשוב לעין שיעור מאשר צמחוניות מוסרית. או במילים אחרות: אשריה של הכבשה שושנה שחיה בביתו של הצדיק, נשחטה כהלכה, הוכשרה, ונאכלה בברכה וכוונה ע"י הצדיק, לעין ערוך יותר מהכבשה סתוונית שגדלה אצל טבעוני אוהב אדם ובע"ח, שגידל אותה בחצרו באהבה עד יום מותה. מדוע? שהרי האחרונה נשארה כבשה והראשונה הפכה להיות דברי תורה... ובכל מקרה – אשרי שתיהן שהן לא חלק מהתעשייה של ימינו.
5. אם אתה עומד בתנאים הרוחניים – עליך לאכול בשר! רצוי ביום שבת בלבד ובסעודת מצווה. אך אם אתה אוכל מתאווה או לא נמצא במדרגה הרוחנית הזו – ייתכן ועדיף שתוותר.

אז מה נאחל לעצמנו? שנזכה להיות במדרגת המזבח , שכל דבר שאנחנו אוכלים כאילו יעלה קורבן ולא חס ושלום, כמו שאמרו חז"ל- "שניים שאכלו ולא אמרו דברי תורה כאילו אכלו זבחי מתים" .
שנזכה. ברכה והצלחה.

תודה לעמית אריכא על ההקלדה והעריכה 

הרב אבינר על צער בעלי חיים בתעשייה | לחלק השלישי של המאמר | להאזנה לסדרת הרצאות שמסר משה שרון