טבעונות ואקולוגיה

מה למדנו עד כה?

• יש שתי גישות אקולוגיות שנהוגות בימינו: האנתרופוצנטרית, המעמידה את האדם במרכז ואת הטבע, סביבו, כמו מנהל של משאבי העולם, לעומת התפיסה הביו-צנטרית, המעמידה את הטבע במרכז, שוללת את הצבת האדם במרכז ורואה בו מין נוסף, שחשיבותו אינה עולה על זו של מינים אחרים. היהדות דוגלת בשיטה הראשונה.
הגישה השנייה נחשבת עבודה זרה. מדוע? מכיוון שעפ"י היהדות - העולם נברא בשבילך, 'לא נברא העולם אלא לשמש את האדם'. ומכאן יצאנו להבנה שהאדם הנמצא בראש הבריאה, יכול מתוקף תפקידו ומעמדו, או לבזות את הטבע תחתיו ולהיות למעשה כמו רודן חסר רגש ואחריות, או לעשות תפקידו כאח הגדול של הטבע.

• הרב קוק טוען שההיתר התורני לאכול בשר נובע מירידה מוסרית, שאם לא הייתה מוצאת פורקנה בבע"ח הייתה משחררת רסן בבני אדם ומביאה לחורבן האנושות.
ועוד מטיעוניו של הרב קוק: אם ההתחסדות עם בעלי החיים היתה נפוצה בעולם, היו אלה שרוצים להתחסד מדי פעם, "ממצים" מוסריותם על בע"ח והיו מתייחסים לבני אדם כבהמות. כלומר, לא היתה ברירה ליהדות אלא לעשות את ההבדלה הזאת בין האדם לבעל החיים.

• בני האדם מבררים ניצוצות כל הזמן, בכל המדרגות: דומם, צומח, חי ומדבר. כך מתקנים את עצמי ואת העולם.למעשה ישנו ערבוב של כל המדרגות וכל החלקים, הערבוב נובע מזה שכולנו באים מאותו שורש אלוקי, ומכיוון שבמהלך הדורות התערבבו חלקים בין זה לבין זה.

• כשאתה אוכל צומח אתה בלאו הכי מעלה אותו מדרגה – למדרגת חי או מדרגת אדם. מה שלא בטוח כשאתה אוכל בשר. כי כשאוכל בהמה – או שהיא מורידה אותך לרמה שלה או שאתה מצליח להעלות אותה מדרגה, וזה מצריך תנאים מסוימים.
זאת אומרת, כדי לברר את הצומח אדם לא צריך כזו מדרגה, גם אם יאכל אותו בצורה בהמית, בכל זאת יעלה אותו. אבל דרגת החי, אם תעלה אותה, תתקן אותה, תברר אותה אבל בסופו של דבר תשאיר אותה במדרגת הבהמה אז מה עשית בזה? סיפור קצר: אמא שלי שמרה על הבנות ובישלו ביחד קובה... לי הכינה טבעוני ולבנות עם עוף – חלק אכלו והחלק שנשאר - נזרק לפח לאחר יומיים. אמרתי לאישתי – הרצחת וגם זרקת? פתאום עלתה לי מחשבה כזו, ניחא שקנית בשר... אבל לזרוק אותו? תחשבו על כך – מישהו הלך בשמך ורצח תרנגולת, ואתה קיבלת הזדמנות להעלות אותה למדרגת אדם. בשביל לעשות זאת צריך להתכוונן, שאתה רוצה לעשות להעלות אותה, הבשר שלה צריך להיות כשר, אתה אמור לברך וכו', יש המון פעולות שצריך לעשות כדי להעלות אותה מדרגה, בגלל זה חז"ל אומרים שעם-הארץ אינו יכול לאכול בשר כי אין לו את היכולת לעשות דבר כזה. ומה אנחנו עושים? אנחנו אוכלים את זה כי זה טעים, במקרה הטוב אוכלים את זה כמו בהמה, במקרה הרע – זורקים. עדיף לתת לכלב שלך לאכול – כי מבחינתו אין בעיה, אין ציפיות ממנו.

• מטרת הבירורים היא להעלות מכל המדרגות אל מדרגת אדם. הרב קוק אמר – מעודי לא קטפתי פרח שלא למטרה מסוימת – אם אתה קוטף למטרת ריפוי אז תבורך, אם קנית פרחים לשבת – זכית להעלות ניצוצות "לכבוד שבת קודש".
בודקים מה התועלת ואם זה סתם – אוי ואבוי. בירור הניצוצות מתרחש כל הזמן בכל הדרגות. החלקים שלנו התפזרו, אומר דוד המלך – 'גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך'. הבעש"ט אומר – אל תקרא 'נפלאות' אלא 'נפלה אות' - 'גל עיני ואביטה נפלה אות מתורתך'. דהיינו גלה את עיניי שאוכל לראות היכן החלקים שלי מפוזרים, היכן החלקים שלי נמצאים בגלות. אז החלקים שלי נמצאים ברמת האדם, מדבר , החי , הצומח והדומם. כל הזמן אני מחבר חלקים השייכים אליי.
מספרים על הבבא סאלי שלקח בוקר אחד את הנהג שלו וכיוון אותו להיכנס עם הרכב אל תוך עזה (בתקופה שיהודים יכלו להיכנס לעזה ללא מניעה). הנהג לא ידע את מטרת הנסיעה, על יד בסטה של ירקות ופירות ביקש ממנו הבבא סאלי לעצור, ירד, קנה אבטיח, והורה לנהג לחזור לביתם. בבית הוא חתך את האבטיח, ברך ואכל. שאל אותו הנהג – אין אבטיחים פה, בישראל? צריך היה לנסוע עד עזה בשביל אבטיח? ענה לו הבבא סאלי – אני הייתי צריך להעלות את הניצוצות של האבטיח הזה, הספציפי....

• כל מפגש שיש לנו עם דבר – מבקש בירור. כלומר, אם אתה על בטוח יודע שאתה יכול לתקן את החיה שאתה עומד לאכול – אוכל בשבת או בסעודת מצווה ולא אוכל לשם תאווה (כמו שאמרנו בשיעור הראשון שהיו אוכלים את הקורבנות על בטן מלאה ולא על בטן ריקה).
דומה הדבר למה שקורה בפסח – אכילת האפיקומן זה אכילת המצה הכי גבוהה שיש בחג, אחריה אסור לאכול שום דבר, זה שיא הערב. אפיקומן = תוציאו קינוח , ואת זה אנחנו אוכלים בסוף על בטן מלאה וכתוב בהלכה – שאדם צריך לשמור מקום קטן לאפיקומן .
זה גם דומה לסעודה שלישית בשבת – אומרים מקובלים שבסעודה ראשונה ושניה יש תאבון, בסעודה שלישית אין תיאבון. האכילה של הסעודה השלישית היא רק רוחניות. בעל הסולם, היה נוהג עם התלמידים שלו בסעודה שלישית לא לדבר, הם היו יושבים ושותקים. למה? הוא היה אומר שסעודה שלישית היא המקום הכי גבוה בשבת וצריך להתרכז בה. בכוונה הקב"ה עשה שלא תהיה רעב בסעודה שלישית כדי שתוכל לאכול את הסעודה הזאת בלי האטרף, בלי הרעב.

• עניין העלאת הניצוצות ע"י צדיקים, הוא רעיון גבוה וחשוב לעין שיעור מאשר צמחוניות מוסרית. או במילים אחרות: אשריה של הכבשה שושנה שחיה בביתו של הצדיק, נשחטה כהלכה, הוכשרה, ונאכלה בברכה וכוונה ע"י הצדיק, לעין ערוך יותר מהכבשה סתוונית שגדלה אצל טבעוני אוהב אדם ובע"ח, שגידל אותה בחצרו באהבה עד יום מותה, שהרי האחרונה נשארה כבשה והראשונה הפכה להיות דברי תורה... ובכל מקרה – אשרי שתיהן שהן לא חלק מהתעשייה של ימינו.

• אם אתה עומד בתנאים הרוחניים – עליך לאכול בשר! רצוי ביום שבת בלבד ובסעודת מצווה. אך אם אתה אוכל מתאווה או לא נמצא במדרגה הרוחנית הזו – ייתכן ועדיף שתוותר.
אדם צריך להיות כנה עם עצמו – אם הוא מצליח לאכול ללא תאווה בשבת עם כוונה ברורה להעלות את הבהמה מדרגה. אם שוכח, נסחף לטעם.... כמו שאמר האדם הראשון – אכלתי ואוכל עוד. בקבלה זה נקרא "שבירת המסך". כל עוד לא נכנס אור אין בעיה, אך מרגע שנכנס אור , מרגע שטעמתי....
הבירור הוא אינדבידואלי ע"י כל אדם, מי שעומד בתנאים האלה – חובה עליו לאכול בשר כי הוא מעלה את הבהמה מדרגה. אני רואה את הרב שלנו, איך הוא אוכל בלי תאווה, זה לא נתפס. אם הטעם מנהל אותי – זה לאכול מתאווה.

• אם יש לך יכולת לעזור לאנשים ואתה לא עוזר להם – זו עבירה? זה אותו עניין – אם יש לך יכולת רוחנית להעלות ניצוצות מכל המדרגות ואתה לא עושה את זה - וודאי שתיענש על זה. כי הם תלויים בך. בגלל זה קראנו במסילת ישרים, בפעם שעברה, שהרמח"ל אומר –'אכילתו של תלמיד חכם , אכילתו של צדיק, זה כקורבן המובא על המזבח'. כלומר, אם זה צומח, לא קרה כלום אם שכחת את הכוונה כי העלאת אותו בכל מקרה למדרגת בהמה, אז יש פחות סכנה. אבל מחי למדבר יש סיכוי שלא תהיה כולך בכוונה, ולא תעלה אותו מדרגה.

עוד על העלאת ניצוצות:
איך מעלים את הדומם? אפשר למשל להעלות ניצוצות ממלח. הוא דומם. לא סתם דומם אלא דומם שמגיע מהמקום הכי נמוך בעולם. כתוב "מה מלח ממתק את הבשר כן ייסורים מזככים את הגוף". מבחינת היהדות, האכילה הכי משמעותית היא של לחם. זה שיעור שלם בפני עצמו. 'לחם' ו'מלח' זה אותן אותיות וזה קשור ל"מלחמה" ו"החלמה". אז בשבת אנחנו טובלים את החלה במלח ועושים תיקון למלח וללחם.
איך מעלים מים? יש ויכוח אצל חז"ל – האם מים הם דומם או צומח? חלק טוענים שבגלל שהמים מצמיחים אז הם שייכים לצומח. האמת היא שמים זו אלוקות, מים זו מדרגה מאוד גבוהה של אור שירד לעולם שלנו. ויש גם עניין בהעלאת הדומם בהיבטים אחרים ולא רק באכילה. בירור ניצוצין הוא לא רק באכילה. למשל, היחס שלנו אל אבני הכותל, או דוגמא אחרת: יש קהילות ששמות לחתן במקום של התפילין אפר על הראש, היכן שמניחים תפילין. בסוכות למשל , מעלים צומח מאוד מסוים מעל הראש שלנו ועושים ממנו סכך. איזה צומח ? אנחנו שמים דקל, אבל כתוב בגמרא שמה שצריך לשים זה "פסולת גורן ויקב" – אלו דברים עמוקים מאוד ומה שבטוח – אין שום דבר מיותר. ישנו העלאת ניצוצות דרך ריח, מברכים על ריח, יש גם דרך ראיה. גם הסתכלות על הנר זו העלאת ניצוצות.

על החלב:
מה לדעתכם חושב הרב קוק על שתיית חלב?
פרה כמו כל אם, מייצרת חלב עבור תינוקה. בתעשיית החלב, מפרידים את העגל מאמו ונותנים לו לאכול כל מיני דברים אחרים כדי שאנחנו נוכל לשתות את החלב. לא רק זה, מעברים את הפרה באופן מלאכותי ונותנים לה הורמונים כדי שתפיק עוד חלב. בנוסף, בערך בגיל חמש, פרות מתעשיית החלב נמצאות כבר אחרי כמה הריונות, מתחילות לקרוס, ליפול מהרגליים אז מעבירים אותם לשחיטה בתעשיית הבשר.
האם מותר לנו לשתות את החלב המיועד לעגל?
"השימוש בדברים שהם קנינו הטבעיים של בעה"ח, אפילו בשעה שאין האדם נוטל על ידם את חייו מן העולם, כחלב הבהמה הנחלבת וצמרה של הנגזזת, הנה נזרע אור זרוע בתורה האלהית שתצא צמחה בתור ההערה השכלית היותר עדינה, שגם באלה יש צורך לרשמי הדרכה ורגשי מוסר יקרים לאות, שכ"כ יהיו רמים וקדושים עדינים ושלמים החיים עד שההשתררות היתירה באין כל רגשי משפט ומוסר - שהאדם בחולשת אהבת עצמו העוברת כל גבול נגש אל הפרה העניה, ואל הרחל הנאלמה ונוטל מזאת את חלבה, ומזאת את צמרה - לא תתאים עם ההערה השכלית הבאה בעקב התמלאות ההערה התורית שתופיע בעולם, מחוזק ההכרה של דרכי ד' וכבוד שמו, שתתנשא בכח האהבה הטהורה והקדושה."
במשפט אחד הוא אומר – זה לא מוסרי.
"ראוי אמנם להכיר שאין כאן פגם מוסרי אם יוקח הצמר מהכבש, בשעה שגם לבעל הצמר, הכבש עצמו, יקל ע"י זה משאו, ועכ"פ לא יצר לו ולא יזיק לו, אבל מגונה הוא כשנוטל אותו להנאתו, בשעה שהבעלים האמיתים הטבעיים, הכבש עצמו צריך לו, אז ראוי מצד ההערה השכלית להכיר הדבר בתור גזל משפט הבא רק מתגרת יד התקיף על החלש. וכן הדין עם החלב הנחלב, ראוי ג"כ לתן מקום שתצא במועדה הרשימה הראויה שיש יחס אמנם ללקיחת החלב מבעה"ח עם לקיחת חייו ובשרו ממנו, דהיינו בשעה ואופן המצערו והמונע ממנו טובה ותועלת עצמית טבעית נאותה לו. עפ"י ההשקפה השלמה, המלאה חסד ד' וטובו על כל יצוריו, יכיר האדם את יסוד מציאות החלב בשדי האם החיה לא למען יוכל הוא בחזקתו לעשוק אותו לעצמו, כ"א למען תוכל להניק את ילדה הרך, את הגדי שלה האהוב לה מחלב שדיה. הגדי הזה ראוי הוא שיתענג גם הוא על אהבת שדי אמו לפי תכונתו וטבעו, ואבירות לב האדם היוצאת מחולשתו החמרית והמוסרית שנתה ועותה את ההשקפות הישרות הללו, הגדי הרך לא יעמוד לפי ערך מוסרו השפל להתרפק גם הוא על אהבת אמו ולשמח גם הוא בזיו החיים, כ"א ישחט ויהיה לאכלה לקבת האדם הזוללה לנפשו הנשפלת האומרת "אוכלה בשר". ומעתה מה תהיה תעודת החלב אם לא לבשל בהם את הגדי הנשחט שכ"כ טבעית היא ההרכבה של שני אלה העצמים, החלב והגדי הרך, העומד להיות ניזון דוקא ממנו? אבל, בן אדם! אזניך תשמענה דבר מאחריך קול אלהים בכח הקורא לך: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג). לא! תעודת הגדי איננה דוקא להיות לברות לשיניך החדות שהוחדו אמנם גם מורטו לרגלי השפלתך וזוללותך באכילת בשר, והחלב ממילא לא נועד להיות לתבלין לך למלאות את תאותך השפלה. בידעך כי הבשר והחלב ביחס תיקון המאכל הם כ"כ רחוקים, כ"כ מתועבים, עד כדי איסור הנאה בישול ואכילה, תכיר בבא מועד כי חיי החי לא נוצרו בעבור קיבתך התאונית, והחלב עקרו נועד להיות למזון למי שעבורו בא הטבע למלא את תפקידו, כמו שחלב שדי אמך היה לך למבטח בימי הנקתך. איסור חיבור הבשר עם החלב יכפול את הרושם המוסרי שראוי להיות רשומו הולך ונחקק ג"כ מעת המעבר. בעוד לא צמח האור הזרוע לעתיד לבא, אף שעוד לא נשלם חינוך האנושיות להיות מובנת הערת הלב, לעת המאושרה שתוכל בנקל ההערה השכלית להופיע שלא לבד אכילת בשר ראויה למניעה, מצד מעלת המוסר הטהור כאשר יתנשא לראש, כי גם אל החלב הנחלב יש ערך חטא וגזל מוסרי, כשיהיה נלקח באופן הדומה ללקיחת הבשר, ע"י צערו והפסדו של החי ע"י מניעת התפתחות טובת ילדיה, שיוכרו אז מטעם שערי צדק הנפתחים בעולם לבעלים הברורים של קניניהם הטבעיים שהם להם מתנת אלהים נכבדה. זה האור יחדור דווקא ע"י איסור אכילת בשר בחלב עם כל הרחבתו וחומריו, המורה על יקרת ערך תעודתו, התעודה האלוקית הצפונה בזה שרק באופן ההנהגה המעשית לשם עבודת ה' ושמירת חוקיו, כדי להרחיב על ידם משכיות של דעת האלהים הטהורה היא פועלת לצרף את הבריות דור אחר דור. "
האם לדעתכם, כשעושים "גז" לכבשה – עושים את זה באמת מטעם האינטרסים של בני האדם או שזה מסתדר יופי עם זה שהם לא צריכים את הצמר יותר?

מתוך אתר אנונימוס:
"תעשיית הצמר נהנית מתדמית ידידותית: רבים מאמינים בטעות כי גז הצמר מקל על כבשים. אולם בפועל, הגז מתבצע באלימות, פוצע את הכבשים, בחורף מותיר אותן ללא כל הגנה מהקור ובקיץ חושף את עורן לפגיעת השמש הקופחת. בספרי ילדים רווח הדימוי של כבשה חייכנית, הנגזזת בשלווה בעזרת מספריים גדולים, שמחה להעניק לאדם צמר ולהשיל מעליה את הכסות החמה מדי, העודפת. דימוי זה נשמר גם בימי בגרותנו, אף על פי שאין כל קשר בינו לבין המציאות. כבשים נגזזות בתחילת כל אביב, לאחר המלטת הטלאים. הגז מתבצע לפני העונה, שבה משילות מעליהן הכבשים את כסות החורף באופן טבעי - אילו התירו להן לחיות לפי טבען. המגדלים מזדרזים לבצע את הגז מוקדם ככל האפשר, כדי שלא לאבד צמר, העשוי לנשור מעצמו. החיפזון מוביל לפגיעה חמורה בכבשים. לאחר שנלקח מהן אמצעי ההגנה הטבעי שלהן מפני הקור, מותירים אותן הגוזזים בשדות, ללא מחסה מפני פגעי מזג-האוויר. הגז מתקיים בטרם החלה עדיין העלייה בטמפרטורות, והכבשים סובלות מן הקור, שאף גורם למוות של כמיליון מהן בשנה באוסטרליה."
הרב קוק אמר לנו: אין פגם מוסרי אם יוקח הצמר מהכבס ...אם לא ייצר לו ולא יזיק לו... אבל מגונה הוא שנוטל אותו להנאתו .
ולגבי החלב – ' ומעתה מה תהיה תעודת החלב אם לא לבשל בהם את הגדי הנשחט שכ"כ טבעית היא ההרכבה של שני אלה העצמים, החלב והגדי הרך, העומד להיות ניזון דוקא ממנו?' – הוא אומר, אם לקחתי ממנה את החלב שלה, מה יותר טבעי מלבשל בזה את הגדי?
' אבל, בן אדם! אזניך תשמענה דבר מאחריך קול אלהים בכח הקורא לך: "לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג). לא!' – כלומר, התורה כתבה במפורש, לא תבשל גדי בחלב אימו, כדי לרמוז לך על היחס הנכון בין חלב לבשר.
'תכיר בבא מועד כי חיי החי לא נוצרו בעבור קיבתך התאונית, והחלב עקרו נועד להיות למזון למי שעבורו בא הטבע למלא את תפקידו, כמו שחלב שדי אמך היה לך למבטח בימי הנקתך. איסור חיבור הבשר עם החלב יכפול את הרושם המוסרי שראוי להיות רשומו הולך ונחקק ג"כ מעת המעבר'. מה הוא רוצה להגיד? שהתורה התירה לנו אכילת בשר, התירה לנו שתיית חלב אבל בזהירות.... למה? נולדתם טבעוניים ולעתיד לבוא גם תהיו טבעוניים אז היא רמזה את זה באמירה – לא תבשל גדי בחלב אימו...
למעשה הרב קוק אומר – זה לא שלך, איך אתה יכול לשתות חלב בידיעה שמי שזה שלו, נלקח בכוח מאמא שלו. ומדוע נלקח מאמו? כדי שחס ושלום לא ישתה "לנו" את החלב... אם העגל ישתה את החלב – אין תעשיית חלב. במילים אחרות, לא אמורה היתה להיות תעשיית חלב. בעבר, גידלו את הגדיים או העגלים בחצר ומהחלב שהם הותירו נעשה שימוש ע"י בני אדם...

ביצים
לגבי הביצים, הסברנו בשיעור הראשון כי היא תעשייה אכזרית מאוד – לא צריכים זכרים ולכן בכל יום זורקים אותם, 15,000 אפרוחים, לעיתים בעודם בחיים, לגריסה, במדינת ישראל. במדינות אחרות סביר להניח שמדובר במיליונים.. דבר נוסף, התנאים שהמטילות מוחזקות כדי להטיל בצים הם ממש בגדר צער בעלי חיים. ניתן לראות דבר אחד מאוד מעניין – הם בונים כלובי סוללה , צפופים מאוד, והמטילות עומדות על רשת מוטה באלכסון שהביצה תיפול, שיהיה נוח למגדל... בשלב מסוים הן משתגעות ולכן גם קוטמים להן את המקור כדי שלא יזיקו אחת לשנייה במצבי השיגעון האלה. אותה ביצה שהתרנגולת אמורה לדגור עליה, נלקחת לאכילה.
שאלת הגזל שהרב קוק מעלה רלוונטית גם פה – איזה זכות יש לנו לקחת את הביצה ולמנוע מהתרנגולת את האפרוח הפוטנציאלי שלה?

דבש
גם בקרב הטבעוניים יש ויכוח על הנושא – יש האומרים שאין זכות לקחת את הדבש ויש האומרים שלא מזיק. סוגיית הדבורים בעולם היא סוגיה מאוד מעניינת, הן נעלמות בצורה מדאיגה במיוחד נוכח תפקידן המשמעותי בטבע. בכל מקרה, גם שם יש צער בעלי חיים, מסממים אותן כדי לקחת את הדבש. האדם הורס את עולמו של הקב"ה. לכל חיה ובריאה יש תפקיד בטבע... פלא שהכדור הזה שורד...
כשנאמר בתורה – 'ארץ זבת חלב ודבש' – האם נאמר שזה יהיה המזון שלנו? ממש לא. הכוונה היא לומר שיש בה סוג של ברכה ,שפע.
בכל מקרה, אין מצווה לשתות חלב או לאכול דבש. גם אכילת תפוח בדבש ואכילת חלב בשבועות – אלו מנהגים. ובנוסף - מבחינת רוב המפרשים דבש פירושו דבש תמרים, סילאן, ולא דבש דבורים.

במאמר הבא – נעסוק במשמעות העתידית, על מה שעתיד לבוא, לפי הרב קוק. איך הצמחונות תהפוך נחלת כולם ונקרא מאמר של הרב סלונים, נתיבות שלום, המסביר את המשמעות הרוחנית של העלאת קורבן – למה הקרבת קורבנות היא מעשה מוסרי ולא לא-מוסרי. להבין למה העלאת קורבנות ע"י כהן בבית מקדש זה דבר עצום, מה המהלך הרגשי שם.
ועד אז נאחל לעצמנו שנזכה לבדוק את היחס שלנו לאחר, כמו שאנחנו רוצים ומשתדלים לשנות יחסנו לזולת האדם, אני מאחל לעצמנו שנבדוק האם אנחנו אטומים לסבלו, גם אם הוא לא אדם, וזאת דווקא נוכח היותנו יהודים. יהודים שאמורים להיות "אור לגויים" גם ביחס לבעלי חיים.

תודה לעמית אריכא על ההקלדה והעריכה 

הרב אבינר על צער בעלי חיים בתעשייה | לחלק השני של המאמר | להאזנה לסדרת הרצאות שמסר משה שרון