ט"ו בשבט לפי הקבלה

ש כמה משפטים כבולים ששזורים לנו בדיבור עד כדי כך שאנחנו לא מבינים מה אנחנו אומרים, אחד מהם הוא המשפט המוכר: "כי האדם עץ השדה" שנאמר בספר דברים.
תגידו, במה בדיוק האדם דומה לעץ, במראה? בתכונות? בפירות?
כי אם היה כתוב "כי האדם לא דומה אפילו לעץ השדה" זה גם היה נכון. העץ לא בתנועה, אני כן בתנועה. העץ שולח שורשים אני ממש לא. העץ לא מדבר ואני כן.
התרגלנו להגיד את זה אבל המשפט הזה לא פשוט כמו שהאוזן שלנו מתייחסת אליו.

חג לעצים?
נבין זאת בהמשך בהרחבה אבל בואו נענה כבר עכשיו: האדם צריך להדמות לעץ השדה בשתי דרכים: חיבור והתפתחות פנימית.

חיבורים חיבורים
במקורות לא מופיע טו' בשבט כראש השנה לאילנות אלא כראש השנה לאילן. אילן אחד. אילן פירושו בשפת הקבלה - חיבור בין שמים וארץ. למעשה, כל מה שהאדם צריך לעשות במהלך חייו זה חיבורים . חיבורים בין שמים לארץ.
הדוגמא לחיבור שאנו עושים וגם הכי מתאימה לט"ו בשבט – האדם אוכל. עצם האכילה היא חיבור בין מדרגות (המדבר אוכל את הצומח והחי, החי את החי והצומח וכו').
ע"י אכילה אני לוקח משהו שנמצא מחוצה לי ולא שייך לי ומכניס אותו לתוכי. אם אתה מכניס גוף זר הגוף שלך מתנגד לו בד"כ, אז למה הוא לא מתנגד לאוכל? כי יש לו כלים פנימיים לעשות את החיבור הזה כשהאוכל הוא מזן שטוב לו, והחיבור הזה יוצר דבר חדש. החיבור זה מה שנותן לאדם את החיות שלו. כשהוא אוכל הוא מחבר ומקבל מזה חיות.
כתוב אפילו על הקב"ה בכבודו ובעצמו שמאז שסיים לברוא את העולם, הוא יושב בשמים ומזווג זיווגים. מה זאת אומרת? הוא עושה שידוכים? לא מדויק. הוא מחבר. זיווג פירושו חיבור.

איפה הראש שלך?
למעשה, כל עבודתו של האדם היא לחיות הלכה למעשה בתווך הזה שבין שמיים לארץ. מצד אחד, כמו עץ, הגוף שלו חייב להיות נטוע בקרקע, שורשיו עמוקים, וכמה שיותר - יותר טוב, ומן הצד השני, כמו עץ, הוא צריך לנסוק לשחקים.
הרב יהודה אשלג לא היה מקבל תלמידים שלא עבדו ולא היו נשואים, לא בגלל האיסור של לימוד הקבלה מעל גיל 40. אלא הוא היה אומר כך: הקב"ה רוצה לפתח אותך, לגדל את הענפים שלך, להעלות אותך מעלה מעלה אבל בשביל זה אתה צריך קרקע. כי אם אתה קופץ על קרקע בוצית, יוצא שאתה קופץ נמוך מאוד. בשביל לקפוץ גבוה אתה צריך קרקע יציבה. זה בדיוק סוד האילן. האדם צריך לחיות את העולם הזה בכל רמ"ח איבריו. האדם חייב להיות מחובר בטבורו לארץ. חייב. לא שכל רגע הוא יכול לרחף בכל מקום.

שמע ישראל
אחת הנקודות היותר משמעותית שבמהלכן עושה האדם חיבור בין שמים לארץ - "שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד" מה זאת אומרת?
יקוק זה שם ה' שמסמל את החלק הגבוה ביותר באלוקות. הגימטריא של שם ה' (יקוק) היא 26. החלק התחתון נקרא אלוקים או אדנות. למה? כי אלוקים מסמל את מידת הדין, חוקי העולם הזה "הטבע" בגימטריא = אלוקים, זה שם שמגלה לנו שריבוי הכוחות שמתגלים בטבע הם למעשה כוחותיו, אדני מהמילה דין. אדני בגימטריא 65.
שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד. פירושו ד' ואלוקים שנראים לך בעיניים שלך נפרדים - דע שהם אחד. בגימטריא - שם יקוק' ושם אדני יוצא ביחד 91 , גימטריא של אילן. אילן זה 91. למרות שבעולם שלנו נראה פירוד. האחדות הזאת בין שמים לארץ בין הענפים שקשורים למעלה לרוח ושורשים שקשורים לתחתון החיבור הזה נקרא עץ או אילן.
לסיכום הרעיון הראשון של האילן: האילן עושה חיבור בין שמים וארץ וזה מה שאדם צריך לעשות בכל רגע ורגע כשהוא מברך, אוכל, מתעורר או ישן, זה מה שצריך לעשות בכל רגע. חיבורים בין שמים וארץ.

ומה החלק השני?
מה שמסמל יותר מכל את דרגת הצומח - צמיחה קמילה, צמיחה קמילה, למעשה הוא גדל ע"י זה שהוא קמל. זה בדיוק מה שכתוב על סוכות - צא מדירת קבע ודור בדירת ארעי (גם צא בגימטריא 91 כמו אילן|), פירושו בקבלה, כמו "לך לך מארצך" - צא מהרצון שאותו אתה מכיר, למקום חדש שאני אראה לך, מה זה המקום הזה? מה זאת הארץ החדשה הזאת? הוא לא יודע. אך קודם צא. מה זה ה"צא" הזה? הצא הזה הוא סוד ההתפתחות.
סוד ההתפתחות
התורה לא משווה סתם "כי האדם עץ השדה". הרי לא רק שהאדם צריך לעשות חיבורים כמו האילן אלא הוא צריך גם כל הזמן להיות בתהליך של התפתחות, כל הזמן. הרבי מקוצק היה אומר לתמידיו "המתפלל היום רק משום שהתפלל אתמול - רשע טוב ממנו." זאת אומרת - יש פה איזה ציווי פנימי לאדם שלמרות הטבע שלו ששואף לחפש את המוכר והנוח, הוא צריך לעשות פעולה של התנגדות לטבע הפנימי שלו ולחפש דווקא איך השינוי יכול לעשות לו חיבורים. הקב"ה לא ציווה רק את אברהם ללכת, אלא את כולנו. אז לאן ללכת? לפסיכולוג? לרב? לאן?
לך לך, אומר לו הקב"ה, אל עצמך.

שדה של כוונות
לפי הקבלה, העולם שלנו לא מורכב מאנשים, עצים, בתים מכוניות או בעלי חיים אלא משדה של כוונות. שינוי המקום בשדה הוא תוצאה משינוי הכוונה והאדם הוא צריך לזוז בשדה הזה. כי התיקון שלו הוא בכל השדה. בד"כ מה שקורה זה ששמים את האדם במקום מסוים והוא נשאר שם ומתקבע, באותה תפיסה, באותה ראיה. תופס מקום בשדה.
לך לך פירושו שאסור לי לתפוס מקום. לתפוס מקום זה להפוך את המקום לממשי. האדם חושב שהמקום שלו זה הוא. זה לא נכון. אני זה כל השדה. המקום הזה זה לא אני . זה רק מקום בתוך האני. מקום בשפת הקבלה פירושו חסרון. אני חושב שבזמן שיש לי, בהשכלה שרכשתי, בכישורים שיש לי, בעבודה שמצאתי ובמדינה שאני גר, כל זה נקרא "המקום שלי". כרגע אני מרוויח 10,000 ₪ בחודש. זה המקום ששמו אותי כרגע, בשדה. אבל זה לא בהכרח המקום שלי. זה המקום הספציפי שאני עכשיו בשדה. יכול להיות שאני אהיה במקום אחר, ברגע אחר. יכול להיות שברגע אחד אדם יכול לרדת מנכסיו ולהרוויח 0 ₪ וברגע אחר האדם יכול להרוויח 200,000 ₪ בחודש. במי זה תלוי? מה הבעיה? שאני תופס מקום בשדה.
האילן למרות שהוא עומד ולא זז - הוא נמצא בשינוי מתמיד. האדם יכול לטוס במשך 10 שעות, לעבור 3/4 כדור הארץ ובפנים לא לעשות שינוי פנימי אחד. אדם יכול להצמיד רגלים בבית הכנסת בתפילה ולא לזוז, אבל בפנימיותו הוא יכול לעבור הרבה מצבים באמצע.
שינוי המקום מבחינה רוחנית נקרא שאני מתגלגל. מה שקראתי לו קודם "חיים עכשיו נחשב בעיניי מוות. כשאדם מטיל ספק במקומו ושואל: האם מה שאני יודע זה נכון או שהתרגלתי ואני כבר לא שואל שאלות?
דווקא כשאתה מטיל ספק במקום שלך אתה עץ השדה. אנשים שלא מרוצים מהחיים שלהם, שלא מצאו את עצמם הם אנשים שעושים עבודה, לא נחים לרגע, הם רק שואלים ונוברים ללא הפסקה. למה? כותב הרמח"ל במסילת ישרים שאם אדם לא יתבונן במצבו הוא ימצא את עצמו ממשיך במהלך הרגלו כעיוור באפילה עד שיפול לתהום, פול גז בניוטרל, חושב שהוא מתקדם ומרוויח ופועל אבל הכל נופל לקליפות ולא נשאר לו כלום, לא שמחה ולא שום דבר אחר. " לך לך מארצך" פירושו צא מהרצון שלך, צא ממה שאתה מכיר, צא ממולדתך, מבית אביך, מכל החינוך שקיבלת, מכל מה שאתה יודע, יכול להיות שתחזור לזה עוד הפעם בשלב הבא. כמו העץ. שקמל וצומח שוב, שממתפשט בשלכת ומתלבש באביב.
המציאות היא תמיד התפתחותית, לא תקועה במקום, ובאמצע, בהתפתחות, לא תמיד אנחנו מרוצים. כמו שכדי שזחל יהפוך לפרפר הוא חייב להיות גולם באמצע ככה כדי שילד יהפוך להיות מבוגר הוא חייב להיות גולם בגיל ההתבגרות. אין ברירה אחרת.
מי הוא נגד התפתחות? האגו, הוא מחפש את המוכר את הנוח, אל תזיז אותי מהמקומות שלי. אם יש משהו שמסמל יותר מכל את החיבור הזה של האדם שנקרא כי האדם עץ השדה זה שבכל רגע הוא עושה חיבורים ממקום אחר בשדה. זו אותה אישה שהוא נשוי לה, אבל כל רגע ממקום חדש.

איך עושים את זה פרקטית?
מה שעוזר לאדם לעשות את זה: נתינה לאחרים או שירות של הזולת. אני עובר הרבה תהליכים עם עצמי כשאני עובד בעבודתי כמאמן ואני שומע את התהליכים שהם עוברים ואני שם את עצמי באותה נקודה ומנסה באמת לעזור להם. מה שעוזר לי להצליח לעזור להם שכאני שם מתערבב עם הזולת שלא חי חיים כמוני. והחיים שלו יכולים להיות רחוקים מהחיים שלי.
עדין, בזה שאתה מצליח להתערבב איתו הוא נותן לך כלים ממקום אחר, מאזור אחר, שאח"כ בגלגול הבא שלך אתה כבר לא תצטרך לעבור שם בכלל. קנית את הכלים האלה. זה מביא אותך למקום מבפנים.
האם זה לא מסוכן להתערבב עם כל אחד?
אני אומר שהקב"ה מזמן לנו בכל רגע הזדמנויות לחיבורים שלא קל לנו איתם - עכשיו דע את העבודה שלך, דע שגם פה יש לך עבודה של חיבור. אם הקב"ה זימן לך את המקום הזה אל תבהל, כי מתוך זה יוולד חיבור חדש.

לסיכום:
דוד המלך כותב בתהלים: והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח. אם מקיימים את 2 התנאים האלה של חיבור והתחדשות התוצאה היא פריו יתן בעיתו ועלהו לא יבול. כי ממה העלה נובל? ממה האדם נובל? עלה נובל כשהוא לא מחובר לקרקע ולשמש וכשאין לו מים חדשים. הוא מתייבש כי אין משהו שמחייה אותו.
ומה מחייה אותי ? חיבור והתחדשות. זה סוד האילן מתחבר, מתחדש.

חג טו' בשבט שמח, מלא בחיבור והתחדשות.

מאמרים על אקולוגיה | הספרים של משה שרון