כשהייתי חייל, עליתי פעם אחת על אוטובוס מירושלים לחיפה, נתיישבתי במקומי כשלפתע קת שחורה של רובה התלוי על שכמו של חייל צעיר נתקעה בראשי. סליחה, הוא סינן בזמן שניסיתי להתאושש מהמכה. שניה לאחר מכן, גם גברת מבוגרת זכתה ליחס האישי של הקת שלו וגם היא קיבלה סליחה... ואז הנערה ואז הדתי לבוש השחורים ועוד ועוד. בלי הבדל מין גזע ודת. החייל הזה פיזר סליחות בכזאת קלות שמשהו בי נזעק. מה אתה מבקש סליחה? תפוס את הנשק שלך ביד כשאתה עובר במעבר ולא על הכתף. הסליחה שלך לא שווה כלום!
ואז הוא הגיע, כמה חודשים לאחר מכן, חודש אלול. המלך יצא לשדה ואני ניצלתי את חצות היום ללכת לבתי הכנסיות לבקש סליחה, בן אדם מה לך נרדם קום קרא בתחנונים, אדון הסליחות, חטאנו לפניך רחם עלינו.
היכולת לבקש סליחה היא ערך עליון. לא רק באלול או לפני יום הכיפורים כמובן, אלא בכל יום ויום. הזמן המיוחד שאנו נמצאים בו פשוט מוכשר יותר לזה. זמן של חשבון נפש.
אז על מה אתה מבקש סליחה?
על החטאים שלך? הקטנים? הגדולים? על התאוות שמפילות אותך? על המחשבות? על דיבורי לשון הרע? על כולם גם יחד?
ומה אם אומר לך שאין לך על מה לבקש סליחה? שבעצם כל הנפילות שלך הם ממנו? מה אם אגיד לך שהאחראי לכך שנולדת לעולם עם יצר הרע שמסית אותך לכל העבירות הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו, שוודאי ידע וצפה את העובדה שתחטוא?
מי ברא אותך אגואיסט? מי גרם לך לחשוב על עצמך? לרצות לקבל? הרי אין איזה כח בעולם או חצי דבר שלא בא ממנו, כך אני מאמין, אם כך – מי פה צריך לבקש סליחה? אולי זה הוא שצריך לבקש סליחה ממני על כך שברא אותי במצב הנמוך הזה? על כך שהתקין בי תוכנה שגורמת לי לחטוא?
זה לא הגיוני
כך אתם בטח אומרים, זו כפירה ח"ו מה שאתה כותב, ודאי שאני זה שצריך לבקש סליחה ולא הוא. נכון, הוא נתן לי את יצר הרע אבל גם נטע בי יצר טוב ונתן לי חופש בחירה להחליט בין השניים, לא?
כן. זה נכון. אכן יש לנו חופש בחירה בין הטוב ובין הרע, שאת שניהם הוא הטביע בנו. אבל המחשבה הקיצונית הזו שהוא זה שגורם לי לחטוא, מעוררת מחדש את השאלה – האם על החטאים אתה מבקש סליחה? ואולי זה על משהו אחר? אולי כל החטאים נובעים מנקודה עמוקה שהיא זו הבעייתית ולא החטא עצמו?
הרב ברוך שלום אשלג עונה על השאלה הזו במאמר מופתי שנקרא "הכנה לסליחות מהו" ראו מה הוא כותה ואח"כ נסביר:
והענין הוא, כי בזמן שהאדם לא משים לב למי הוא חטא, ואינו מרגיש את חשיבות וגדלות הבורא, והוא בחסרון אמונה, אז, כשמתחיל לחשוב "הלא גם אני יהודי". והיות כעת הוא חודש אלול, ומנהג ישראל הוא בכל הדורות, כיון שהוא חודש של רחמים, וכל מי שבשם ישראל יכונה, ידוע שעכשיו הוא הזמן לבקש מה', שימחול על חטאת בית ישראל, וגם תוקעין שופר, בכדי שהלב של האדם יכניס לעצמו הרהור תשובה על החטאים, אז האדם מאמין, שבטח שגם הוא חטא, וצריך לבקש סליחה מה'
אבל כמה השיעור של הפגם שפגם בהמלך. הרגשה זו אין בידי האדם להרגיש. אלא כפי שיעור אמונתו בגדלות ה', ובשיעור זה הוא יכול לשער בעצמו גודל הפגם שעשה עם חטאיו.
אי לזאת, כל אלה שהולכים לומר ולבקש סליחה, בלי שום הכנה על מה שהם מבקשים סליחה, אין זה אלא כמו מי שמבקש ממי שהוא סליחה, אף על פי שהוא עשה נגדו דברים רעים, שעל זה צריכה להיות חרטה אמיתית, על מה שהוא עשה. והוא מבקש סליחה, כאילו חטא נגדו בדבר של מה בכך. וממילא אין הדבר של ביקוש סליחה ענין ערך של ממש, כמו שצריך להיות על חטא ממש.
ובהאמור יוצא, שמטרם שהאדם הולך לבקש סליחה, צריך מקודם לתת לעצמו חשבון נפש על עיקר החטא. ואח"כ הוא יכול להסתכל על החטאים, שנגרמו על ידי עיקר החטא. והאדם צריך לדעת, שעיקר החטא, במה שהאדם פוגם, שמסיבה זו נמשכו כל החטאים, הוא שאין האדם משתדל, שיהיה לו אמונה בקביעות. ורק אם יש לו אמונה חלקית, כבר הוא מסתפק בזה.
וזהו...שאם היה לו אמונה בקביעות, אמונה הזו לא הייתה נותנת לו לחטוא. זאת אומרת, שהוא מבקש סליחה מה', היות שהוא רואה הסיבה האמיתית לכל החטאים, היא בזה, שחסרה לו אמונה בקביעות. אי לזאת, הוא מבקש מה', שיתן לו את הכח הזה, היינו שתהיה לו האפשרות, שתמיד יהיה נקבע בלבו את האמונה. וממילא הוא לא יבוא לעשות חטאים ולפגוע בכבוד ה'. היות, כיון שאין לו ההרגשה בגדלות ה', ומשום שאין הוא יודע איך להעריך את הכבוד שמים, ולא לפגוע בו.
אי לזאת, הוא מבקש סליחה מה', שיעזור לו, שיתן לו כח לקבל על עצמו את עול מלכות שמים למעלה מהדעת. היינו, שיהיה לו כח התגברות, ולהתחזק באמונת ה'. וידע, איך להתנהג בין אדם למקום עם קצת יראת הכבוד.
זאת אומרת, כשהאדם יתן חשבון לעצמו, אז הוא יראה, שרק דבר אחד חסר לו...
כן, הרב"ש, תולה את עיקר חטאיו של האדם בחוסר אמונה, שוודאי חטאיו אינם אלא רק תוצאה, שגם היא ודאי בעייתית אך רק תוצאה, ואם אנחנו מבקשים רק על החטא עצמו ודאי שאנחנו מורידים מערך הסליחה האמיתית שאנחנו צריכים לבקש. כמו שח"ו היינו מעורבים בתאונת דרכים ופגענו חס ושלום בגופו של אדם ובאים לבקש סליחה על הפגיעה באוטו.
ובאמת אם האדם יכה על לבו באמת, אומר הרב"ש, הוא יגלה שרק דבר אחד חסר לו שבעטיו הוא חטא את כל החטאים שחטא – אמונה.
שנזכה להגדיל את האמונה בחודש אלול. שנהיה באמת בבחינת "אני לדודי" כדי שהוא יוכל להיות כך כלפינו באהבה גדולה "ודודי לי".
תגובות