פסח לפי הקבלה

נירית רוצה להיות בן אדם. תמיד היא רצתה. מגיל קטן היא מנסה להיות מתחשבת ומבינה, מפרגנת ומכילה, מנסה לא לכעוס, לוותר על הצדק שלה, מנסה לעלות מעל ההתנהגות האוטומטית שלה, לסלוח לאחרים על טעויות. עד כדי כך נירית רוצה להיות בן אדם ולא בהמה חייתית ודורסת שהיא עושה אינסוף נסיונות, ונופלת, ומבקשת סליחה, וקמה מחדש על רגליה. נו, אתם יודעים, היא באמת מנסה.
אבל זה לא קל. יש דברים שיכולים להטריף אותה, לערער בה את כל הנסיונות, בעיקר כשמזלזלים בה, בעיקר כשלא מגיע לצד השני שהיא תצא מעצמה עבורו. ולא חסר דוגמאות.
האמת היא שזה לא נכון, זה לא כזה קשה לי, היא סותרת את עצמה, זה מתחיל להיות לי קשה כשאני שומעת את אבא שלי עם המשפטים האלה של "למה תמיד את זו שמתנדבת" "מתי תפסיקי להיות הפראיירית של כולם ו"מי שטוב טובע", בקיצור, קשה לי כשמחלישים אותי, היא אומרת.
את עושה לי פלאשבק להגדה של פסח, אני אומר לה והיא מסתכלת עלי במבט כמו שמסתכלים על הומלס כשנוסעים לבקר את רבין בכיכר.

רשע, מה הוא אומר?
זה בדיוק מה שנירית הזכירה לי, את השאלה של הרשע, ששאל "מה העבודה הזאת לכם?" היינו, למה אתם כאלה פראיירים, עושים דברים בלי שיצא לכם מזה משהו? מה יוצא לך מזה? לך ולא למישהו אחר? אין לך תשובה?
והשאלה הפנימית הזו מנקרת אותנו ומחלישה לנו את היכולת להיות בני אדם, כי יש מקומות שהיא הכרחית וטובה ונחמדה ויש מקומות שהיא הורסת כל חלקה טובה. בין אוהבים למשל או אפילו בין חבר'ה. "מה יצא לי מזה" זו שאלה מנוכרת, קפיטליסטית. כל כך אנושית ביסודה וכל כך הורסת את האנושות עד ליסוד.

אבל זו שאלה טובה, לא?
כן, ודאי שזו שאלה מצוינת, היא עוזרת לנו לפעול לא על אוטומט אלא כל פעם מחדש לברר את דרכנו.
השאלה היא האם אתה תלוי בה. האם אתה יכול לעשות איזושהי פעולה גם אם התשובה לשאלה היא "לא יצא לי מזה שום דבר".

עבודת פרך
מה הופך עבודה להיות עבודה קשה, עבודת פרך, חשבתם על זה פעם? לסחוב עמודים זו עבודה קשה? לשבת כל היום במשרד?
הרב יהודה אשלג כותב שעבודה היא קשה או לא קשה לפי ערך השכר שאתה רואה בה וכמה מידת אמונה נדרשת ממך עד לקבלת השכר. אם למשל אתה עובד במכולת וכל מוצר שאתה מוכר אתה מקבל עבורו כסף באותו הרגע הרי זה נבחן לעבודה קלה ואילו עובד עיריית בני ברק שעובד היום ולא בטוח מתי יקבל את משכורתו, עבודתו מורגשת אצלו כשכר.
במילים פשוטות, אמרתי לנירית, אם קשה לך זה סימן שאת לא רואה את השכר שבעצם המעשה הטוב שאת עושה. את מצפה לשכר, למילה טובה, להערכה. ובמקום שהם יבואו מגיע זלזול מאבא, ודאי שיהיה לך קשה.
עכשיו דמייני את עצמך לא מצפה...שעצם הנתינה שלך היא השכר...חופש אמיתי הא?
חופש אמיתי, היא חוזרת אחריי. באמת חופש אמיתי.
מזל שיש את נירית, חשבתי לעצמי, שתזכיר לי למה נקרא חג המצות גם חג החירות. חירות ממה? העבדות הרי נעלמה מן העולם, לא?

לא, אתה עדיין עבד של פרעה במצרים
אז כן, אני עבד של השאלה הזו, "מה יצא לי מזה?", זו עבדות נוראית כי היא נראית לי טבעית, אני עבד שלא רוצה לצאת לחופשי. שפרעה מפריע לו להיות אדם טוב וזה נראה לו הגיוני. אז מה, לא הגיע הזמן לצאת ממצרים?

הנה מתכון לפסח:
א. בודקים בכל פינה מה החמצנו, איפה יכולנו להיות בני אדם ובחרנו להיות צודקים וצדקניים. איפה החלטנו לא להיות "פראיירים" ויצאנו האנשים הכי קטנים וקטנוניים שיש.
ב. מחפשים נקודת אור, אור הנר, להאיר איתה את כל הפינות החשוכות שבתוכי.
ג. אח"כ מבערים את כל החמץ הזה בשריפה אחת ומנתקים קשר איתו. עם פרעה שבתוכנו.
ד. נכנסים לחג בצורה מדוייקת, אחרי שהכשרנו את הכלים שלנו לקבל אור חדש לחיים.
ה. אוכלים מצה, שהאמת היא שהיא על כל מרכיביה – לחם, אבל כזה שלא התנפח, שלא החמיץ, שהאגו שלו לא מנופח בעודף אהבה עצמית וגאווה.
ו. נכנסים אל ליל הסדר דקים ומדוייקים, מצומצמים כמו מצה, זורקים את כל מה שהחמצנו הצידה ואת פרעה יותר רחוק ויוצאים ממצרים. בפעם הבא שמשהו ינסה לגרום לנו "לא להיות פראיירים" נזכור שהוא הפראייר האמיתי.

מחויב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. בחינוך, בתרבות, בביטחון, בחברה שאנחנו מקיימים ובדוגמא שאנחנו מעבירים הלאה.

מאחל לכל בית ישראל שנצא ממצרים במהרה בימינו. אמן.

שיעורים שמסר משה שרון על פסח | הספרים של משה שרון