פרשת בראשית

חטאם של אדם וחווה שפותו בערמת הנחש, מלווה אותנו ללא רחמים כבר קרוב לששת אלפים שנה. נשים יולדות בכאבי תופת וגברים מזיעים על מנת להביא מנת לחמם הביתה. סיפור הבריאה מעלה שאלות רבות:

א.      האם היה זה חטא כל כך חמור שאלפי שנים אנחנו סובלים ממנו?

ב.      מה הבעיה בלתת ביס באיזה פרי? 

ג.       ואם הוא "עץ הדעת", דהיינו הוא פותח את העיניים למודעות, לראות שאנחנו "עירומים", הרי ודאי מצווה גדולה לאכול מפריו ולא חטא.

אז האמת היא שמבלי להבין את העומקים שעוסקים בהם חז"ל קשה להבין את סיפור אדם וחווה. אנסה במאמר זה, להביא בקצרה כמה תשובות להאיר עינינו בסוגיה.

הנחת יסוד בסיסית לפני שמתחילים

הנחת היסוד הראשונה שלנו היא שאדם וחווה היו ברמה רוחנית מאוד גבוהה ולא כמו שאנחנו מדמיינים אותם. אדם הראשון הוא לא אדם קדמון, שעיר, שצד כל היום. חז"ל מתארים את אדם הראשון כיצור הרוחני, הגבוה ביותר שאי פעם נברא. הוא הרי אינו ילוד אישה ולכן לא ייתכן להבין כפשוטו שהוא אדם בשר ודם כמו שאנחנו מכירים. לפחות לא בזמן שנברא. חז"ל מגשימים את רעיון גדלותו הרוחנית ואומרים שהיה ענק בגודלו הפיזי, רגליו בקרקע וראשו בשמיים, הוא חי 930 שנה, נתן את כל השמות לבעלי החיים שסביבו, מה שאפילו המלאכים לא היו מסוגלים, גופו היה מכוסה על פי חז"ל בכותנות אור שהאירו כמו השמש מתחילת העולם ועד סופו. כותנות אלו הפכו לאחר החטא לכותנות עור. העור שמכסה גם את גופנו. חז"ל טוענים שכשאדם הראשון נברא הם התבלבלו בינו לבין הקב"ה. עד כדי כך הייתה גדלותו.

אגב, חוה הייתה במדרגה אפילו יותר גבוהה... היא קיבלה בינה יתירה שאין לו.

הנחת היסוד הנ"ל מקשה עלינו עוד יותר מכיוון שאם הם היו בדרגה כזו גבוהה, מדוע לא יכלו להתאפק ואכלו מפרי עץ הדעת?

ראו כיצד כותב זאת הרב אשלג: "אמנם צריך להבין מאד, רוממות זה האדם יציר כפיו של הקב"ה, ואשתו שהקב"ה חלק לה עוד בינה יתירה הימנו... ואיככה נכשלו ונעשו ככסילים, לא ידעו להזהר מערמת הנחש?"

הנחת יסוד מס' 2 – הם זה אנחנו

כמה קל לחשוב או לומר שהם, אדם וחווה, שהיה להם גן עדן, אשמים בחיים הקשים שיש לנו, שאלמלא חטאו היינו עד עכשיו בגן עדן, אלא שלפי המקובלים – אדם וחווה הם אנחנו. לא אנשים שונים. אדם הראשון, כך הם מסבירים, לא היה אדם רגיל אלא נשמה שהכילה בתוכה את כל בני האדם. לאחר החטא התפצלה הנשמה הזו ל 600,000 חלקים ואח"כ לעוד ועוד. לכן אנחנו נקראים "בני אדם", קרי - הבנים של אדם הראשון. לא "הם" חטאו אלא אנחנו כולנו חטאנו וצריכים לתקן. בכדי לתקן נתן לנו הקב"ה 6000 שנה (היהודים סופרים את מניין העולם לא מיום בריאת העולם אלא מהיום השישי, יום בריאת האדם, וזה קרה לפני 5777 שנים - התשע"ז)

מה התיקון? מיד נסביר מה היה החטא ואז נבין גם את התיקון...

הנחת יסוד מס' 3 – הקב"ה כיוון את כל הסיפור.

חז"ל כותבים שלאחר החטא מגיע אדם הראשון אל הקב"ה ומטיח בו "בעלילה באת אלי", היינו, שמת לי רגל, הכשלת אותי, ידעת שאני אכשל לכן לכתחילה בראת לי עץ אסור למאכל, ובראת נחש שיפתה את אשתי ואת אשתי שתפתה אותי. הקב"ה לא עונה לטענה הזו... האם שתיקה פירושה הסכמה?

כנראה שכן. החטא יצר מצב שהקב"ה חפץ בו - בחירה חופשית בין טוב ורע. לכן נקרא העץ – "עץ הדעת טוב ורע".

הנחת יסוד מס' 4 – חווה התכוונה לטוב. היא רצתה לתקן את העולם.

הרב אשלג במאמרו "הקדמה לפנים מאירות ומסבירות" מבאר סוד גדול – לטענתו הנחש שכנע אותה, את חווה, שלא יכול להיות שהקב"ה ברא משהו בעולם שהוא מיותר, שאין צורך בו, ש"אסור" לאכול ממנו: "אמנם כן דבר חדש ונשגב הימנה, הודיע אותה, שהוכיח להם, שטפשות היא לחשוב, שברא ה' דבר רע ומזיק בעולמו... להיות אכילה זו, הוא להעמיד אתכם, על גובה מעלתכם, ועל כן לקדושה יתירה אתם צריכים, בעת המעשה שיהיה כל כונתכם להשפיע נחת רוח לו יתברך, לקיים הכוונה שעליה נבראתם: ולפיכך הוא נדמה לכם כרע ומזיק, כדי שתבינו הקדושה היתירה הנדרש מכם: אמנם ביום אכלכם ממנו, פי', אם תהיה המעשה בקדושה וטהרה, ברורה כיום, אז והיתם כאלקים יודעי טוב ורע, כלומר, כמו שכלפי השי"ת הוא ודאי מתוק בהשואה גמורה, כן יהיה לכם הטוב והרע בהשואה גמורה, למתוק ולעדן".

הבנתם?

הנחש טען בפניה טענה הגיונית ואפילו נכונה, והיא אכלה לא מתאווה אלא מתוך רצון להתקדש, לתקן את הטוב והרע בעולם. לגלות את מה שאנחנו נגלה לעתיד לבוא – שהטוב והרע הם אחד. שהרע הוא רק לכאורה רע. או כמו שכתוב על סיפור פורים (החג האחרון בשנה, שמסמל את העתיד לבוא) – "עד דלא ידע להבדיל בין ארור המן לברוך מרדכי".

הנחת יסוד מס' 5 – עצם האכילה לא היה החטא היחיד – הוא יצר 3 חטאים שאנחנו מתקנים עד עצם היום הזה.

א.     חטא חוסר הסבלנות

אומרים המקובלים, שאם אדה"ר היה מחכה עם פרי עץ הדעת ולא אוכל אותו בזמן שאכל אלא מחכה כמה שעות, היתה נכנסת שבת (הוא הרי נברא ביום שישי), ובשבת כל מה שאדם אוכל מתקדש (עולה מדרגה) ואז היה מותר להם לאכול מפרי עץ הדעת ולא היה בזה שום חטא. אז פרי עץ הדעת היה אסור או מותר באכילה? התשובה היא: תלוי מתי. הכל מותר... תלוי מתי. כל התיקון שלנו מהותו 'תיקון העיתים' או תזמון, והבעיה שלו הייתה שהוא ניסה לתקן את העולם ע"י האכילה יחד עם חווה ולא הבין שטרם הגיע הזמן. אם הוא היה מתאפק ומחכה כמה שעות לא היה עולם. ז"א, התיקון שאנחנו עושים בעולם, כך כותבים המקובלים, הוא בדיוק תיקון הזמן שאדה"ר לא עמד בו.

ב.     חטא התאווה

אחת הטענות של חז"ל היא ש"הביס הראשון" מעץ הדעת לא היה חטא אלא רק הביס השני. מדוע? כי השני כבר נובע מתאווה, שהרי השני הוא בגלל הטעם... כשהקב"ה פנה אל אדה"ר בטענה על אוכלו, ענה לו האחרון "אכלתי ואוכל עוד", היינו היה לי טעים ולכן אחטא שוב, במקום "לבקש סליחה" ולשוב בתשובה על חטאיו, שהרי "מודה ועוזב - ירוחם". עד היום אנחנו חוטאים בתאווה.

ג.      חטא כפיות הטובה

"האישה אשר נתת עמדי", זו הייתה תגובתו של אדם הראשון להאשמתו - הגברת אשמה בכך שחטאתי (בגלל זה כל הגברים מאז תמיד מאשימים את האישה? ). ואומרים חז"ל שזוהי כפיות טובה לשמה מצידו של אדם הראשון שהרי אמר הקב"ה קודם לכן - "לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו" שחווה היא מתנה שהקב"ה נתן לאדה"ר, ובהזדמנות הראשונה הוא מראה כמה הוא "מעריך" את הטובה הזאת.

לסיכום

עץ הדעת לא היה תפוח כמו בציורים של הנוצרים אלא תאנה או אתרוג לפי חז"ל, אדם וחווה השתכנעו ע"י הנחש שהקב"ה לא ברא שום דבר מיותר בעולם ולכן הם חייבים לטעום ממנו על מנת להשפיע, הם אוכלים "פגה" היינו טרם זמנה, כתוצאה מכך הם נעשים מעורבים ברע (עץ הדעת טוב ורע) ומאז חיינו הם תיקון אחד ארוך ועבודה אחת קשה לבחור בטוב ולסור מהרע...

נו... זה באמת היה רק על קצה המזלג...

שבת שלום