פרשת בראשית

בס"ד

למרות הנושא הרציני מאוד, אפתח דווקא בבדיחה:
ערב אחד יצאנו אשתי ואני לפאב והיא לא הפסיקה לבהות בבחור שיכור שישב על הבר.
"את מכירה אותו?", שאלתי לתומי וליבי מלא קנאה בבחור.
"כן", היא נאנחה, "זה החבר הראשון שלי. שמעתי שהוא התחיל לשתות מיד לאחר שנפרדנו ומאז הוא לא התפכח."
"אלוהים אדירים!", חשבתי בקול, "מי היה חושב שאדם יכול לחגוג כל כך הרבה זמן?"

קנאה

"לעולם אל ישנה אדם בנו בן הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (שבת י, ב.)

בפעם הראשונה בה אנו נפגשים בקנאה בתנ"ך היא בסיפור על קין והבל, המלמד אותנו כמה קנאת אחים יכולה להיות קשה והרסנית, בעלת תוצאות לא צפויות.
וזו לשון המקרא בספר בראשית פרק ד':
(ג) וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה':
(ד) וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ:
(ה) וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו:
(ו) וַיֹּאמֶר ה' אֶל קָיִן לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ:
(ז) הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ:
(ח) וַיֹּאמֶר קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיְהִי בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ:
התנ"ך מספר על קין שהיה עובד אדמה ואילו הבל אחיו היה רועה צאן. ביום בהיר אחד מחליטים האחים להקריב מנחה לפני הקב"ה ומביאים כל אחד את פרי מעשה ידיו. קין, שעבד את אדמתו הביא זרעי פשתן (לפי אחת דעות המפרשים) שהיו נחותים ביותר ולא הביא ממיטב פרי האדמה. הבל לעומת זאת בחר להביא מהטוב ביותר, מבכורות צאנו, וכמו שמסופר בהמשך הקב"ה קיבל את מנחתו של הבל ודחה את מנחתו של קין מה שהוביל לרצח הראשון בתנ"ך, לרציחתו של הבל ע"י קין אחיו, בגלל קנאתו בו.
כותב רבי אליעזר בן הורקנוס ב"פרקי דרבי אליעזר פרק כ"א וזו לשונו:
"ומפרי העץ אשר בתוך הגן" תני ר' זעירא: "ומפרי העץ", אין העץ אלא אדם שנמשל לעץ שנ' "כי האדם עץ השדה".
"אשר בתוך הגן", אין גן אלא אשה שנמשלה לגן שנ' "גן נעול אחותי כלה". ואמר "הגן", ולא אמר אשה תפש לשון
נקיה. מה הגינה הזאת, כל מה שנזרעה צמחה ומוציאה כך האשה הזאת כל מה שנזרעה הרה ויולדת בבעילה.
בא אליה רוכב נחש ועברה את קין, ואחר כך בא אליה אדם ועברה את הבל שנ' "והאדם ידע את חוה אשתו" מה
ידע? ידע שהיתה מעוברת וראה את דמותו שלא מן התחתונים אלא מן העליונים."
מעשה אבות סימן לבנים
סוד גדול מגלה לנו ר' אליעזר, קין הוא תולדה ישירה של הנחש הקדמוני הרשע ואילו הבל הוא המשך זרעו של האדם הראשון, נזר הבריאה, שנאמר עליו שעקבו מכהה גלגל חמה, האור שהיה יוצא מעקבו היה כל כך זוהר וגדול, שהשמש נראתה לידו כמו נר ליד אבוקה.
המטען הגנטי איתו נולד קין היה לא "פשוט" בכלל, עם אבא כמו הנחש הקדמוני קל מאוד להגיע לכדי רצח, הגנים הרעים זורמים לך פשוט בדם. הבל לעומת זאת קיבל התחלה הרבה יותר אופטימית ועם תכונות האופי והדרגה הרוחנית הגבוהה של אביו, האדם הראשון, הדרך שלו להיות צדיק היתה פשוט סלולה ואולי אף הרבה יותר קלה משל אחיו קין. אם כך אנו רואים שהקנאה והשנאה בין קין להבל כמעט היתה בלי נמנעת בעיקר בגלל שכל אחד בא משורש אחר, עם מטען גנטי רוחני שונה לגמרי, תכונות אופי וטבע כמעט הופכיות בין שני האחים הללו הובילו לרצח כמעט בלתי נמנע. חז"ל מלמדים אותנו שקין הוא שורש הדינים והבל הוא שורש החסדים, כלומר שורש הרע ושורש הטוב יוצאים משני האחים הללו.

הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם
אך האם באמת היה זה רצח בלתי נמנע? הרי לא מצינו שאחד האחים ,קין או הבל, קיבלו יחס "עודף" מהוריהם, התורה לא מזכירה זאת כלל בניגוד למקרה עם יוסף הצדיק אשר קיבל את כותונת הפסים מאביו שהיתה אחת הגורמים העיקרים שהובילו לקנאת האחים אליו. כלומר הקנאה יכולה להוביל לכדי שנאה ותחרות גם ללא שניתן יחס מיוחד לאחד הילדים אלא פשוט מתוך דפוסי ההתנהגות, האופי והתכונות של האחים. הקנאה היא ה"דלק" ברכב הזה שנקרא שנאה, היא שמוציאה את האדם מן העולם ברגע אחד של התמוטטות עצבים, ברגע אחד שהמוחין נעלמים ונשארת רק שנאה רצופה וטהורה בלב שמובילה לדבר כל כך הרסני כמו רצח. אז ודאי שאפשר להגיע לרצח מתוך קנאה, ראה ערך קין והבל, לא סתם התורה פותחת במעשה הזה, ללמדנו כמה הרסנית היא הקנאה.

שורש הקנאה הוא מגריעות הנפש
אף מלכים רמי מעלה שאינם מחוסרי דבר נפלו לרשתה של קנאה, כזה היה ירובעם בן נבט שעליו אמרו שכל חכמי דורו לפניו כעשב השדה, אך קנאתו לבית דוד הביאתו לעמקי השאול מבחינה יהודית, הוא היה ראש המורדים בממלכת בית דוד, ואף תפס את ממלכת ישראל אחרי פילוגה עקב מות שלמה המלך, ואי ציות העם ליורשו רחבעם בנו שלבסוף נשאר למלוך על ממלכת יהודה שבירתה ירושלים ותחתיו שבטי יהודה ובנימין, בעוד שאר עשרת השבטים הפכו לנתיניו של ירבעם תחת שכם הבירה, מצב שהביא את פחדו של ירבעם מפני עלייה לרגל של ישראל לבית המקדש שבשטח יהודה וחשש שיוסתו נגדו ע"י רחבעם, ולשם כך הקים כתחליף שני עגלי זהב והדיח את העם לעבוד לעבודה זרה, הוא קיבל את התואר "חוטא ומחטיא" הרודף אותו ושכמותו לאורך ההיסטוריה כולה, ובעטיו נכלל הוא בין אותם שמצהירה עליהם היהדות כי אין להם חלק לעולם הבא. המחשבה הפגומה ש"לי מגיע הכל..." מקננת בליבו של האדם הקנאי ללא הרף. אדם זה מואס במה שנתן לו הבורא והרי אינו עבד נאמן לבוראו שהרי היה עליו לקבל באהבה את מה שנגזר לו משמיים ללא תלונות ותרעומות על מעשה אדוניו. כאשר אדם רואה את חבירו מצליח בעבודה, קונה בית חדש, רכב, בגדים נאים ומקנא בו, אזי הקנאה הזאת נובעת מהרגשה של "למה הוא ולא אני?" במה הוא יותר טוב ממני? לא בכדי אומרים על הקנאה שהיא המידה הכי טיפשית שהרי מה מועילה לו לאותו האדם המחשבה הזאת? האם יצא נשכר במשהו ממנה? אפשר "להבין" אדם שכועס ש"מרוויח" שקט בכעס שלו, "מרוויח" כמה דקות של רוגע שעכשיו כל בני הבית פוחדים ממנו אך מה "מרוויח" המקנא? כנראה ששום דבר, רק את המחשבה המנקרת במוחו ללא הרף והיא מתי אני אזכה לכל זה? המחשבה שאיתה הוא יקבר בסוף ללא גרם אחד של סידן בעצמותיו שהרי נכתב כבר "רקב עצמוֹת קנאה" עצמותיו של האדם המקנא נרקבות אט אט עד שמתפוררות להן. פירוש נוסף על מִמרה זאת הוא שהקנאה "נוגסת" בעצמוּת של האדם, כלומר האדם נרקב מהשורש שלו, אין לו חוט שידרה, אין לו דעה משלו, הקנאה מעוורת את עיניו.

לסיכום: ניתן לומר שלא רק היחס המועדף לאחד האחים כמו שמצינו ביוסף ואחיו, הוא הגורם לקנאה ביניהם, אלא גם הטבע המושרש והאופי של כל אחד מהאחים נותנים את משקלם בעניין. אז מה רצו מאיתנו חז"ל באומרם "לעולם אל ישנה אדם בנו בן הבנים..." הרי מצינו גם שללא היחס הזה רצח קין את הבל, אז מה עומד מאחורי אמירה זו? למה שההורים בכלל יפלו בין האחים? מה הגורם לכך?
ולעניות דעתי אומר שרצו ללמדנו חז"ל שחינוך הבנים מתחיל בחינוך עצמנו אנו. ואם אנחנו התעסקנו עם קנאה במהלך חיינו אז בוודאי שנשריש זאת לילדנו ו"נעניק" להם מטען גנטי שאוצר בתוכו קנאה ושנאה וכעס ועוד המון דברים רעים. עצם ההפליה שלנו בין הילדים נובעת מתוך מידה לא מתוקנת אצלינו, בשורש, עמוק בתוכנו, ולכן בכדי שלא נגיע לכך חס ושלום עלינו לתקן את עצמנו וממילא התולדות שלנו יהיו מתוקנים מאליהם. נסיר מאיתנו את הרעה על מנת שלילדנו יהיה עתיד טוב יותר והתחלה קלה יותר ויזכו לחיות את חייהם באושר ושמחה, אמן.

מעשה באדם אחד שהיה לו שכן, והיה כותל מפסיק ביניהם. והיה הרשע חומד ומקנא באשתו וקצת מחפציו. יום אחד היה שומע שהיה האיש אומר לאשתו: רוצה אני לנסוע לעיירה רחוקה למכור סחורה, וכן עשה.
מה עשה הרשע? הלך בליל שבת ושבר הכותל שביניהם - הרי עבר על "זכור ושמור".
ואנס את האישה - הרי עבר על "לא תחמד".
ושכב עמה- הרי עבר על "לא תנאף".
ואחר-כך כשהתחיל לגזול את הממון צעקה האישה, ועמד עליה והרגה - הרי עבר על "לא תרצח".
וכשגזל וגנב מה שחמד, הרי עבר על "לא תגזל", "לא תגנב" ו"לא תחמד".
עמדו אביו ואמו והוכיחוהו, עמד עליהם והכם - הרי עבר על מצוות "כבד את אביך ואת אמך".
ואחר-כך הובא לפני בית-דין והעיד הוא עם חברו בלייעל שאלו החפצים משכון שלו היו, שמשכן לו בעל האישה, וחזר והאמינם לו, ולא יכל להוציאם מידו עד עכשיו ששברו הליסטים את הכותל שביניהם והרגו האישה, וכששמע האיש, נכנס גם הוא ולקח עבוטו - הרי עבר על "לא תענה".
ובכל מקום שהיה בא היה נשבע שלא פשע כלל - הרי עבר על "לא תשא".
לסוף נגלה רעתו ונתפרנס פשיעתו, ומחמת הבושה יצא לתרבות רעה וכפר באלוהים חיים - הרי עבר על "אנכי ה` אלוהיך".
לסוף היה אדוק בעבודה-זרה ומשתחווה לו - הרי עבר על "לא יהיה לך אלוהים אחרים" ו"לא תשתחוה להם ולא תעבדם".
וכל זה גרמו לו החמוד והקנאה. נמצא שהמקנא והחומד קרוב לעבר על כל התורה.

חמישה טיפים שמצאתי לנכון שיכולים לעזור מאוד איך לא לבוא לידי קנאה:
1. אל לו לאדם להראות לעיניי כל את הצלחותיו כי בכך הוא גורם לקנאה. תשמור את ההצלחות שלך בשקט ואל תנפנף בהם לעיניי כל ובכך גם תשמר מקנאה וגם תשמר מעין הרע שהרי הברכה שורה בדבר הסמוי מן העין.
2. תשמח בהצלחת הזולת. תחנך את עצמך ואת ילדך תמיד לשמוח בראותם שמישהו אחר מצליח ומתרומם. שתהיה להם עין טובה ולא עין צרה על הזולת כי הצלחת הזולת כי ההצלחה שלך בעצם שהרי כל ישראל ערבים לזה לזה.
3. תתרכז בצד החיובי של הקנאה שנקראת "קנאת סופרים". כאשר אתה רואה את מעלותיו הרוחניות של רבך או מורך תשאף גם אתה להגיע למעלות אלו ותקנא בו שהרי זו קנאה טובה שתביא אותך לתוצאות ברוכות.
4. מידה טובה באדם שלא ילבש בגדים נאים ומשובחים יותר מדי. לא הוא ולא אשתו ולא בניו, וכן לעניין המאכל ושאר עניינים, כדי שלא יקנאו בו אחרים. אך מי שהשפיע עליו הבורא יתברך עושר ונכסים, ייהנה מהם לאחרים - לעשירים ולעניים - ויתנהג עימהם בנחת, ויעשה עימהם חסד.
5. "אל יקנא לבך בחטאים, כי אם ביראת ה` כל היום" (משלי כג, יז(. אל תקנא ברשעים שהיום מצליחים ומחר הם אינם פה כי הקב"ה משלם להם שכרם בעולם הזה להאבידם מעולם הבא. לכן אל תתרגש שאתה רואה רשע שמצליח ומתעשר ועולה מעלה מעלה. תקנא ביראי השם ובהולכים בדרכו והקב"ה ישלם לך שכרך בעולם הזה ובעולם הבא.

להאזנה לשיעורים על פרשות השבוע | הספרים של משה שרון | עוד מאמרים על ספר בראשית