פרשת ויחי

בס"ד

בפרשת השבוע, פרשת "ויחי" מברך יעקב אבינו, רגע לפני הסתלקותו, את שנים עשר השבטים, כל אחד והברכה המיוחדת שלו.

למה אנחנו מברכים אחד את השני?

מדוע אנחנו מברכים על המזון?

מדוע אנשים פונים לרבנים כדי שיברכו אותם?

מדוע הכהנים מברכים את העם?

מה זו בכלל ברכה?

נושא הברכות הוא נושא עמוק מאוד, שקשור גם לכוחן של מילים והשפעתן על המציאות אך במאמר זה הייתי רוצה להתמקד בשני פירושים מיני רבים של המושג ברכה.
א.    ברכה = חיבור – אחד הפרושים למילה ברכה מגיע מהשורש ב.ר.כ. כמו הברך שמחברת בין חלקי הרגל, כך הברכה תפקידה לחבר. מכאן נלמד גם שקללה פירושה ניתוק ופירוד. כשאדם למשל מברך על תפוח הוא לוקח דבר גשמי ומחבר אותו לרוחניות, הוא למעשה אומר בברכתו – "זה התפוח איננו מנותק מהבורא, איננו מנותק מהבריאה, הוא נכנס לתוכי ומחייה אותי". כשאדם מברך את בניו ובנותיו בערב שבת "יברכך ה' וישמרך", הוא בעצם אומר "ילדיי היקרים, שמסתובבים ופועלים ועושים, אני רוצה לחבר אתכם להשגחה של ה', שלא תהיו מנותקים ממנו, ממני וביניכם". יש משפט מוזר שאנחנו אומרים בבית הכנסת "ברכו את ה' המבורך" – למה מוזר? כי אם ה' הוא כבר מבורך, מדוע לברך אותו? התשובה היא שודאי ה' הוא מבורך, דהיינו מחובר, אבל אנחנו צריכים להתחבר אליו, דהיינו משמעות המשפט הוא – התחברו אל ה', כי הוא מצדו כבר מחובר. במילים פשוטות – במקום שיש חיבור יש גם ברכה.

ב.    ברכה = תוספת וריבוי שפע – מסביר רבי חיים מוולוז'ין בספרו "נפש החיים" שהעולמות הרוחניים (בריאה, יצירה ועשיה) מצד אחד משפיעים עלינו ומן הצד השני מושפעים ממחשבות, דיבורים ומעשים שלנו כאן בעולם הזה. למשל – אם נתנהג בצורה אכזרית אחד לשני, יהיו לכך השלכות רוחניות וגשמיות כאחד, מחרבן בית המקדש ועד תופעות אקולוגיות. אם כך, מסביר הרב חיים, בכל פעם שאדם אוכל למשל, מבלי לברך, הרי הוא "גזל" אנרגיה, חומר מן הטבע, אבל לא הוסיף לו, לא "שתל" מבחינה רוחנית את שפע המזון הבא. בכל פעם שאדם מברך הוא מייצר שפע בעולמות הרוחניים שמשפיע עלינו בחזרה, כאן בעולם. חז"ל כותבים שהטעם שיש לפירות והירקות הוא תוצאה מהברכות שאנחנו מברכים. נברך – יהיה טעם. לא נברך – לא יהיה טעם. אז כשאדם הולך לצדיק שיברך אותו, הוא בעצם רוצה שהחיים שלו יהיו טובים יותר, הוא רוצע שפע גשמי או רוחני. הוא מאמין שכח הדיבור של אותו צדיק יכול לעורר את העולמות על כל רבדיהם לשלוח אליו שפע. כמובן שברכה זקוקה גם למעשה, שהרי לא ראיתי אף אישה שביקשה מהצדיק ברכה להריון וויתרה על עולם המעשה. אם כך, כשאדם מברך את בנו, הוא מאחל לו שפע, או אולי חיבור לשפע אינסופי. אם כך מהי קללה לפי הפירוש הזה? קללה היא כשאין שפע, אין מזון, אין ילדים, אין פרנסה, אין זוגיות ועוד. כמו השיר "ילדים זה שמחה ילדים זה ברכה".
עד כאן על רגל אחת, מהי "ברכה", מאז שהבנתי את כח הברכה אני מסיים כל שיחה שלי עם אנשים במילים "ברכה והצלחה" במקום ב"יאללה ביי".
אז שתבורכו משמיים, לפחות כמו 12 השבטים, שיעקב רצה גם לחבר אותם לקב"ה, גם בינם לבין עצמם וגם רצה שיהיה להם תמיד ריבוי של שפע.

להאזנה לשיעור שמסר משה שרון על פרשת ויחי

 מאמרים נוספים של משה שרון | הספרים של משה שרון | עוד על ספר בראשית