פרשת וירא

בס"ד

השבוע העברתי הרצאה כחלק מקורס העוסק בסודות ספר הזוהר. נושא ההרצאה - עקידת יצחק. למדנו על כך שיש שני חלקים באדם: חסד וגבורה. צד החסד הוא הצד הנותן, השמח תמיד, המאמין, המוותר, העוזר, הענו, המסתפק במועט. צד הגבורה לעומתו הוא הצד השכלי, הביקורתי, החוקר, הלא מוותר, הלא מסתפק במועט.
כל אחד מאתנו מורכב מתמהיל שונה של חסד וגבורה. מתי נוצרת בעיה? כשאחד הצדדים משתלט. למשל, יש אנשים שמידת הגבורה שולטת בהם: הם לא מסופקים משום דבר, תמיד בביקורת פנימית וחיצונית, אף פעם לא מחייכים, שליליות מהלכת על שניים. אם אין בהם טיפה של שמחה ואמונה הם נכנסים לדכאונות, לתסכולים, לחרדות. כמעט בלתי אפשרי לחיות כך ובלתי נסבל לחיות ליד אדם כזה.
לעומתם, יש כאלה שמידת החסד שולטת בהם בצורה שלילית: מצד אחד הכל טוב אצלם, הם זורמים עם המציאות, מצד שני הם אדישים לעצמם ולסביבתם באופן טוטאלי, לא מתקדמים בחיים ומתנהלים כמו סוג של זומבי. להם אולי טוב, אבל מי שחי איתם סובל מאוד.
אז מה עושים?
בהרצאה הסברתי שעקידת יצחק מסמלת את החיבור המאוזן, הנכון, בין שני החלקים שבנו, אברהם, שהוא קו ימין, איש החסד עוקד, קושר, מחבר אליו את קו השמאל, גבורה, את יצחק, מחבר בין אש ומים כי עד שהוא לא עושה את זה, הוא לא שלם וגם יצחק לא שלם. למשל: להשקות (חסד) עציץ זה טוב, נכון? בשלב מסויים צריך להפסיק (גבורה) בכדי לא להטביע ולהרוג אותו, נכון? להיות בביקורת זה טוב? כן, השאלה כמה זמן.
מצביעה אחת התלמידות ושואלת כך: אני אש, הכל איכפת לי ואני ביקורתית עם תעודות, בעלי, ההיפך ממני, אדיש לכל דבר, בוהה בטלויזיה ולא איכפת לו ממני ומהמשפחה שלו, מה אני אמורה לעשות? לעקוד אותו?
מה הצדדים החיוביים של החסד שלו? שאלתי. והיא ענתה כך: הוא אדם טוב, זורם, נותן, אף פעם לא שלילי כלפי אחרים, הוא אדם נוח ונעים לבריות, כמעט ואין לו אגו.
נפלא, עניתי לה, תראי איזה יופי, בכל אחד מכם יש צדדים חיוביים וצדדים שליליים של אותה מידה ממש. אם תביני שהבורא בעצמו זיווג לך את בן הזוג הזה בכדי לעזור לך לעשות את העקידה הפרטית שלך, תתחילי לראות איך החלקים הטובים של החסד שלו, הם בדיוק, אבל בדיוק, מה שאת צריכה בכדי להיות אדם מאוזן יותר. את צריכה להסתכל על בעלך ובמקום להתעצבן (ואני יודע שזה קשה...), לשאול את עצמך, מה אני צריכה ללמוד ממנו, מה הייתי רוצה לקחת מהתכונות שלו אליי. כשהתאהבת בו, הרי ראית את הזרימה והנתינה וטוב הלב שלו כדבר טוב, שאת רוצה. איך פתאום את לא רואה את זה?
ומה איתו? שאלה
אותו אנחנו לא מנסים לשנות, עניתי, אבל אם הוא חכם, אז גם הוא צריך לעשות את אותו הדבר בדיוק, כי אם הייתי שואל אותו מה מעצבן אותך באשתך, הוא היה אומר לי: היא לא מרוצה משום דבר. כל מה שאני עושה בשבילה לא מספיק לה. גם כשאני רוצה לעשות עבורה משהו היא מפנצ'רת אותי בתגובות שלה ובביקורת האינסופית שלה. הוא צריך להגיד לעצמו כך: אשתי היקרה, ששלחו לי אותה כתיקון מלמעלה, יכולה לעזור לי להגיע לאיזון בחיים. איך? אם אקנה ממנה קצת מהאכפתיות ומהחיות שלה, אם אקבל קצת מהרצון שלה לשפר ולהשתפר כל הזמן, אהיה אדם שלם ומאושר יותר.
אני רוצה דוגמא, אמרה
בשמחה, נגיד שאשתי כל הזמן מעירה לי שאני לא מנקה את הכלים בכיור כמו שצריך. תגובה לא נכונה: אז תעשי את / תפסיקי כבר לשגע אותי, מה לא נקי בזה?
תגובה נכונה: את צודקת אשתי, אשתדל לשים לב יותר, גם לזה וגם לדברים אחרים שאני לא מספיק יסודי לגביהם. אשמח אם תלמדי אותי איך את מנקה, אולי יש לך שיטה מיוחדת.

תמים מדי? תיאורטי מדי? זה האגו שלנו שלא מסכים להתנהג כך. מי היא בכלל שאני אלמד ממנה, אני הרי יודע יותר טוב ממנה איך לשטוף כלים. אז זהו שלא.

סיכום
בני זוג עוקדים אחד את השני כל יום בצורה לא נכונה. מלאך ה' תופס הרי את אברהם רגע לפני העקידה ואומר לו "אל תשלח ידך אל הנער". אתה לא צריך לעקוד את בן הזוג שלך בגלל שהוא הפוך ממך. בדיוק להיפך, אתה צריך לנצל את השוני, לשמוח בשוני, להפסיק לנסות לשנות את בן הזוג והעקידה הנכונה היא – ללמוד איך לחבר אותו ואת תכונותיו – אליך. לרצות ללמוד ממנו. לא בכדי להיות כמוהו, אלא בכדי לאזן אצלך
בהצלחה!

להאזנה לשיעור שמסר משה שרון על פרשת וירא

 מאמרים נוספים של משה שרון | הספרים של משה שרון | עוד על ספר בראשית