פרשת וישלח

למה אין לך ביטחון עצמי?

בפרשת השבוע, פרשת "וישלח", אנחנו פוגשים את יעקב ברגע לא פשוט. הוא חוזר מבית לבן עם נשותיו וילדיו, וכשהוא מתקרב הביתה מתרחש האירוע הבא:

"וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל-עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו:  כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם-לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד-עָתָּה

 וַיְהִי-לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא-חֵן בְּעֵינֶיךָ."

רבקה אמם שמעה הרי, 20 שנה קודם לכן, את תוכניותיו של עשו להרוג את יעקב אחיו ושולחת את האחרון אל לבן אחיה בארם נהריים.

עכשיו, אחרי 20 שנה הוא חוזר ועומד לפגוש את עשו. ברור לו שעשו עדיין שונא אותו ורוצה לנקום בו על גניבת הברכות מאבא יצחק ולכן הוא זהיר ודיפלומטי, שולח שליחים "להתחנף" לעשו, קורא לו "אדוני", מכנה את עצמו "עבדך", "למצוא חן בעיניך" וכו'.

אבל זה לא עוזר. עשו יוצא לקראתו עם צבא של 400 לוחמים:

" וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל-יַעֲקֹב, לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל-אָחִיךָ, אֶל-עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע-מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, וְאֶת-הַצֹּאן וְאֶת-הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת  וַיֹּאמֶר, אִם-יָבוֹא עֵשָׂו אֶל-הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה

."

אוקיי אז יעקב מפחד מאוד, אבל לא משתתק אלא מגיב בצורה פרקטית: אם דיפלומטיה לא עוזרת, בוחר יעקב בטקטיקה צבאית – מחלק את העם לשני מחנות ואז מתפנה לתפילה:

"וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב, אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק:  יְהוָה הָאֹמֵר אֵלַי, שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ--וְאֵיטִיבָה עִמּךָ   -קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל-הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת-עַבְדֶּךָ:  כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת  הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו:  כִּי-יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל-בָּנִים" (בראשית לב').

מעניין, כשהוא העביר מסר לעשו הוא המעיט במה שהשיג: שור וחמור ועבד ושפחה, כאומר "אל תדאג. הברכות שאבא ברך אותי במקום אותך לא התקיימו", כך מבאר רש"י. כשהוא פונה לקב"ה ומודה לו הוא אומר: כשצאתי מכאן הייתי בגפי, עכשיו בגלל כל החסדים שעשית איתי – גדלתי, התחתני, יש לי ילדים ורכוש – שני מחנות. במילים אחרות "הברכות התקיימו".

אפשר בקלות לדון לכף זכות את יעקב ולומר שעשה כל שביכולתו כדי להגן על משפחתו: דיפלומטיה, טקטיקה ותפילה. אפשר לומר שכל אחד היה עושה כך במקומו, אבל חז"ל טוענים כלפי יעקב (סוטה מא ע"ב) "אמר רבי אבא כל המחניף לחברו - לסוף נופל בידו".

חז"ל מתעקשים לומר שהחנופה לעשו הרשע מעידה על חוסר ביטחון עצמי וחוסר ביטחון בה' - מי שמתחנף לרשע, לפי חז"ל, לא רק שהחנופה לא מצליחה לו אלא שבסופו של דבר יפול בידו. אז מה המסר שעולה מהפרשה? 
לעמוד עם האמת שלי גם אם זה אומר להסתכן? 
וכעם? לעמוד מול כל העולם עם האמת שלנו? 

למה אתה מתחנף יעקב? למה אין לך ביטחון עצמי? למה אתה לא בא ואומר: כן, ממני עתיד לצאת עם ישראל והברכות צריכות להגיע אליי! למה אתה ממעיט בערך הברכה שבורכת?

ועוד יותר גרוע – מה אתה מפחד? הקב"ה הבטיח לך שירבה את זרעך, אתה חסר אמונה?

למשל, אנחנו עם ישראל, האם אנחנו צריכים לעמוד מול כל העולם בלי להתחנף? האם ראוי שנאמר לעולם שאנחנו אלו שאמורים להוביל מבחינה רוחנית? כי לי נראה ההיפך, שכשמגיע לישראל נשיא ארצות הברית, כל כמה שנים ליצן אחר, אנחנו עסוקים בלהתחנף אליו. מדינת ישראל כבר עשרות שנים לא עושה מה שהיא רוצה בלי לקבל אישור מחצי עולם.

האם לא היינו אמורים לומר לו – תשמע אובמה, או תשמע טראמפ, עם כל הכבוד ויש כבוד, אתה הרי לא יודע להנהיג את העולם. אנחנו אלה שבורכנו להיות עם הסגולה. אם פעם מנהיגי העולם התייעצו עם הנביאים שלנו אז היום אתם אלו שצריכים לשבת על ספסל הלימודים ולקבל דרך רוחנית מגדולי ישראל. למה לא בעצם? למה אין לנו ביטחון עצמי? הקב"ה איתנו – מה יש לנו לפחד? התורה הרי לא מספרת לנו סיפור היסטורי אלא סיפור רלוונטי לכל שלב בהסטוריה.

נדמה לי שהזוהר הקדוש מצד אחד מחזק את השאלה ומן הצד השני משיב לנו על הסוגיה: "יעקב... למה פחד מפני עשו? הרי הס"א אינו יכול לשלוט עליו. ועוד, הרי כתוב שהקב"ה אמר לו, והנה אנכי עמך, למה היה מתיירא, ועוד הרי כתוב ויפגעו בו מלאכי אלקים, אם מחנות המלאכים הקדושים היו עמו, למה פחד? ומשיב (רבי אלעזר) אלא הכל אמת הוא, שלא היה צריך לפחוד, אלא יעקב לא היה רוצה לסמוך על הנס של הקב"ה, שחשב, שאינו כדאי שהקב"ה יעשה לו נס, מהו הטעם? הוא משום שלא עבד את אביו ואמו כראוי, ולא עסק בתורה, דהיינו בכ' השנים שהיה עם לבן, ולקח שתי אחיות, ואע"פ שהכל נתיישב, שיעקב לא חטא כלל בזה, עם כל זה, צריך האדם לפחד תמיד, ולבקש בתפילה לפני הקב"ה, שכתוב, "אשרי אדם מפחד תמיד". (ספר הזהר עם פירוש הסולם. וישלח מח')

הסבר:

מצד האמת יעקב אכן היה צריך להאמין ולא לפחד וכך גם אנחנו. אלא שיעקב ידע שהוא לא ראוי. מדוע?

א. כי במשך עשרים שנה הוא לא כיבד את אביו ואמו.

ב. כי במשך עשרים שנה הוא לא למד תורה.

ג. כי הוא התחתן עם שתי אחיות.

ואע"פ שבסופו של דבר זה לא נחשב לו לחטא, עדיין הוא פחד.

אתם מבינים? כשדוד המלך נלחם בגוליית הוא לא פחד. מדוע? כי הוא לא נלחם בכוח הזרוע אלא בשם ה', בכוח האמונה. גם בתקופתו וגם בתקופת משה ואהרן במדבר, מי שהיו לו חטאים לא היה יוצא לקרב. "פחדו בציון חטאים".

יעקב יודע וגם אנחנו צאצאיו יודעים – כשאנחנו עושים את תפקידנו כמו שצריך – אף אחד לא יכול לנו. הרשע "ישתחווה" לכל דבר שנרצה. אבל אם לא, אם אנחנו מזייפים, חיים בארץ ישראל ועסוקים בלהעתיק תרבות וערכים של גויים במקום לפתח את מה שרק עם ישראל יכול לפתח: תרבות קודש, הנהגה רוחנית, מוסר וכו' - אם זה כך – למה לנו לסמוך על הנס? נצא מול כל העולם עם האמת שלנו? זו התאבדות! לכן גם אנחנו נאלצים, כמו יעקב, להתחנף.

איך נעמוד מול כל העולם כשאנחנו בעצמנו מבולבלים, לא בטוחים לגבי זכותנו לחיות כאן, מתנצלים שאנחנו יהודים, מדברים אנגלית כל מילה שניה, מעתיקים את כל תוכניות הטלוויזיה מהגויים, שופטים לפי המשפט הבריטי ומנהלים צבא עם כסף אמריקאי?

ובהיבט הפרטי – האם אני מתחנף או עומד על האמת שלי?

האם מתוך ביטחון עצמי אני מתפשר או מתוך חוסר בטחון עצמי?

מי יתן ויגיע היום המיוחל בו לא נצטרך יותר להתחנף. נעמוד בגאון עם האמת שלנו כיחידים וכעם ונאמר אותה בצורה ברורה. לא בשם הפוליטיקה והדיפלומטיה, לא בשם האינטרסים, רק בשם ה' נעשה ונצליח.

להאזנה לשיעור שמסר משה שרון על פרשת וישלח

 מאמרים נוספים של משה שרון | הספרים של משה שרון | עוד על ספר בראשית