בס"ד
|
אני: למה בעצם לא עשית את המשימות שנתתי לך במפגש הקודם? היא: ניסיתי אבל היה לי קשה. אני: מה היה לך קשה? היא: המשימות בנושא מציאת זוגיות. אני: את לא רוצה זוגיות? היא: אני מאוד רוצה אבל מפחדת. אני: ממה את מפחדת? היא: להפגע. אני: להפגע? ממי? מבן זוג? היא: כן. אני: מה הפירוש? את מכירה זוגיות שלא נפגעים בה מדי פעם? היא: אי אפשר בלי להפגע? אני: אני לא נביא אבל אני יכול להבטיח לך בוודאות שבארבעים השנים הקרובות את תפגעי. בטוח. גם מהגברים שתפגשי בדרך לבעלך וגם מבעלך. ****** שיחה דומה. כאילו לא עברו 3831 שנים: אברהם: במה אדע כי אירשנה? הקב"ה: ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ואז יצאו ברכוש גדול. ובשפה שלנו: אברהם: איך יהיה לי ביטחון שהברכה, הטוב שהבטחת לי, יתממש? שנהיה עם גדול ככוכבי השמיים? שתהיה לנו פרנסה ורכוש לכולם? הקב"ה: תחטפו הרבה כאפות, תהיו עבדים, תסבלו, יפגעו בכם, ואז בטוח הברכה תתקיים. אז תצאו ב"רכוש גדול". רכוש רוחני, נפשי, מנטלי. וגם רכוש גשמי כמובן. איזו מן תשובה זו? ****** את האמת? אני מבין את מי שחושש מהדרך. אני מבין את מי שרוצה לראות את התוצאות מבלי לחוות את השבירות בדרך. אבל אני גם יודע שהתשובה של הקב"ה לאברהם, היא תשובה חשוב ממדרגה ראשונה והיא גם התשובה שלו לכולנו: רוצים תוצאות? תעבדו קשה. אפילו ארבע מאות שנה. ותהיו מוכנים להרבה מכות. את שינוי התפיסה הזה אנחנו חייבים לעשות. חייבים. אני לא מכיר מישהו שהגיע אל הארץ המובטחת מבלי לעבור בדרך רגעים של מדבר. רגעים של כשלון. רגעים של פחד מהעתיד המעורפל. הפרשה שלנו לא מתחילה במחמאות כמו בפרשה הקודמת. הקב"ה לא מחמיא לאברהם על כך שהוא צדיק ותמים. הפרשה מתחילה בציווי פרקטי: לך לך. אם אתה רוצה להיות "עברי" אתה צריך לראות "מעבר". מעבר ליומיום. להאמין שהתהליך יוליד פירות. שיום אחד נצא ממצרים. לך לך. לך אל עצמך. אל האמונות שלך. דוד המלך כותב בתהילים: "אם תחנה עלי מחנה – לא ירא לבי. אם תקום עלי מלחמה – בזאת אני בטוח". במה הוא בוטח? בקשיים, במלחמות שהקב"ה שולח לו. הקשיים בטוח יגיעו, כי "את אשר יאהב ה' – יוכיח" . להאזנה לשיעור שמסר משה שרון על פרשת לך לך מאמרים נוספים של משה שרון | הספרים של משה שרון | עוד על ספר בראשית |
תגובות