פרשת תולדות

במאמר זה נראה את כוחו של יצחק אבינו כמהפך גזרות, ומשום שהתורה שלנו היא תורת חיים, נוכל לראות איך אבן יסוד בבריאה, שהנחיל אותה יצחק אבינו, מתממשת בחיינו היום.

התהפוכות בפרשה:

הפרשה מתחילה בפסוק "ואלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". תפקיד אברהם לסדר את העולם, אליו מיוחס הפסוק: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" (כי 'בהבראם' הם בהפוך אותיות 'באברהם'). ויצחק עושה את השינויים, לכן שמו יצחק, ועל כך בהמשך, אי"ה.

יצחק מתפלל על רבקה אשתו - "ויעתר לו ה' ותהר רבקה אשתו", במדרשים נאמר לנו שיצחק עצמו היה עקר, אם כך מדוע הוא מתפלל דוקא על אשתו לילדים?. על כך נאמר: כל המתפלל על חברו נענה הוא תחילה. כך שהקב"ה היפך את הנגזר עליהם, והפכם לכשרים לילודה. יצחק אבינו משתמש כאן באחת מלשונות התפילה "ויעתר" (מתוך עשר הלשונות), שהופכת את הדברים. יצחק אבינו התפלל לשינוי וכך היה.

בסיפור הבכורה, אנו שוב רואים את נושא התהפוכות: יעקב קונה את הבכורה מאחיו, עשיו, ואח"כ משיג את ברכת הבכור, מיצחק אביו, בדרך מרמה.

רעב בארץ, יצחק אבינו רוצה לרדת מצרימה, כפי שאביו עשה. הקב"ה הופך את תוכניותיו: "אל תרד מצרימה, שכון בארץ...ואהיה עמך ואברכך... והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך".

יצחק אומר על רבקה "אחותי היא כי ירא לאמר אשתי...", וכך הלאה תהפוכות שחלקן הן מעשי עורמה. האם זה מה שראוי שנלמד מאבותינו?

אני חכמה שכנתי עורמה:

אברהם אבינו, האב, הוא בחינת חכמה. יצחק אבינו, התולדות, הוא בחינת עורמה.

העורמה במקורותינו, לא מופיעה כפי שאנו מכירים אותה כיום. העורמה דבוקה באמת, היא האמת האמיתית, אך היא מגלה את הפן הנסתר, החבוי של המציאות.

יצחק אבינו נקרא כך על שם הצחוק. מה שמעורר את הרצון לצחוק זה דווקא חוסר הישרות, עוות הפנים, שינוי הדברים. כך העורמה מחייבת אותנו לראות את הדברים, לראות את האמת דרך עירפול הדברים. כתוב שמי שלומד תורה, נכנסת ערמומיות בליבו. חכם צריך עורמה. חכמי הסנהדרין היו צריכים להיות בקיאים בכל החכמות וב- 70 שפות, היו צריכים ללמוד איך לדבר בעורמה, כדי שבזמן משפט אנשים לא ילמדו לשקר דרך השאלות שהם נשאלים. אדם חייב עורמה כדי לעמוד מול עצת היצר.

העיסוק בעורמה נקרא להדבק בדרכי השם, למה הכוונה?

העורמה במעשה בראשית:

הקב"ה ברא את העולם בסדר מסוים, אבל לכל כלל ברא את היוצא מן הכלל. בדרך הטבע הים נברא שיהיו בו מים, אך עוד מששת ימי בראשית הותנה שביציאת מצרים בקריעת ים סוף הוא יהפך ליבשה. בדרך הטבע השמש נבראה כך שבערב היא שוקעת ובבוקר היא זורחת, אולם גם איתה הותנה עוד בששת ימי בראשית שיהושע יצווה "שמש בגבעון דום" והשמש תעצר בשמים. אלה דוגמאות מהעולם הגדול, אך גם חיי האדם, שהוא עולם קטן, אנו חיים על פי אותו עיקרון. העולם בנוי בדרך הטבע, לכן אנו צריכים ללכת בדרך הטבע. אך ישנם רגעים שצריך ללכת מעל הטבע, לשנות את המסלול. ישנם מצבים בהם צדיקים מתערבים ומהפכים גזרות, והכל מתוך רשות שניתנה מבורא העולם עוד בששת ימי בראשית.

השם יתברך השתמש בעורמה בדרך נוספת בבריאת העולם, וכאן רק בדרך התמונה שהנחילו לנו אבותינו, נוכל להגיע לאמת.

האמת בפשטותה היא שהקב"ה ממלא את כל העולם, מסובב את כל העולם ואין מקום פנוי ממנו. אם במרומי הרקיע ואם בתחתיות שאול, הוא נמצא, אבל בהסתר. כך שבדרך הטבע, כל העולם חושב שזה עולם של הפקר, שאפשר לעשות מה שרוצים, מי שמצליח כביכול זה הרמאי, מי שיודע יחסי ציבור, איך לדבר, איך להתחכם, מי שחזק בעולם יכול להשתולל. הקב"ה נותן לנו לחשוב שאנחנו יכולים להסתדר בלעדיו. אם היינו רואים את האמת, מי נותן לאדם את הכח להדליק אש בשבת, לאכול טריפה, היינו מתביישים.

הקב"ה בחר להנהיג את העולם בהסתר, זו העורמה, והאדם צריך לעורר מתוכו כוחות נפש, זרעים אותם הוא קיבל מאבותיו, לחזק את כח האמונה, לעזוב את הטבע העיוור וללכת עם העורמה, עם הטבע הפיקח.

כח האמונה מהפך את הטבע העיוור לטבע פיקח:

האבות היו צריכים להשריש את יסוד האמונה בכלל ישראל, שאין עוד מלבדו, שמלוא כל הארץ כבודו, שמלכותו בכל משלה, שרק הקב"ה משדד את המערכות, ורק האמונה הזאת יכולה להפך את סדר הטבע.

עוד מאברהם אבינו אנו לומדים דרך הפסוק "ה' ברך את אברהם בכל", שכל נסיון אותו עבר אברהם, (והיו עשרה כאלה), הוא גילה שהקב"ה מושל בכל, ואת זה הוא היה צריך להשריש לכל הדורות. אברהם אבינו בא לעולם בדרך של אהבה, חסד, אבל מכל אלו שהוא גייר, ומאלו ששרה גיירה, לא נותר זכר. יצחק אבינו הכניס את העורמה בעבודת השם. לעבוד את השם דרך הסתרה, דרך טבע עיוור וטבע פיקח.

כל העולם סובל מהטבע העיוור. כי מי שחי לדוגמא במדינה שיש בה הרבה נפט, שיכול להספיק לכל העולם, ולמרות שהנפט מגיע מהטבע, הוא שומר אותו לעצמו, ואחרים נלחמים איתו על כך. טבע זה מעורר בנו צרות עין זה כלפי זה, לאחד יש לשני אין, לאחד יש ומפחד שהשני יקח לו, זה חולי גדול שאדם חושב שאם יש לחברו זה מזיק לו. כך עם דרך מחשבה כזאת, שיכולה להיות פרושה על פני חיים שלמים, השם ישמור, אנשים מאבדים את האמונה.

מי שחי על פי הטבע האמיתי, כפי שהקב"ה ברא אותו, טבע שזורם בשפע ורוצה רק להטיב, לא להרע לאף אחד, אז דרך הטבע האמיתי באמת מקשרים כל דבר לקב"ה.

האבות שהשרישו את האמונה בעולם, החדירו את התקוה - אין יאוש בעולם כלל. כך אפשר לפקוד עקרות ע"י התפילה, אפשר לנצח במלחמה ע"י השמחה, ולא לחשוב שכוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה. גם כשאדם מצליח, וגם כשנכשל, הכל סימנים מהקב"ה לפקוח את העיניים ולראות את יד השם בכל דבר, היד המחבקת והאוהבת, החפצה שנבחר בה כעת, לטובתנו האישית.

מי יתן ונזכה לעשות את רצון השם מתוך הכרת תודה על הטוב שהוא משפיע לנו בכל רגע ורגע.

להאזנה לשיעור שמסר משה שרון על פרשת תולדות

 מאמרים נוספים של משה שרון | הספרים של משה שרון | עוד על ספר בראשית