בס"ד
הציווי הזה נמצא בפרשת השבוע, פרשת אחרי-מות קדושים.
מה הבעיה בעצם? למה לא לשנוא? יש אנשים שמצווה לשנוא אותם, לא? כתוב הרי בתהילים "משנאיך השם, אשנא".
יש הרי פערים גדולים בתפיסה של אנשים. אלה חושבים שלהחזיר את השבויים זה הדבר הכי חשוב ואלה חושבים שהכרעת חמאס. אלה חושבים שחייבים לעשות שינויים במערכת המשפט ואלה חושבים שחייבים לשמור על מערכת המשפט ללא השפעה פוליטית.
נו, אז אם מישהו מתנגד לתפיסת עולמי – איך לא אשנא אותו? הוא הרי פועל להרס מה שאני משוכנע שהוא הדבר הנכון!
אז זה מתחיל בדעות שונות. שנאה מלשון שוני.
אחר כך מתווספות פרשנויות מפליגות וייחוס כוונות זדון – "הם רוצים להרוס את המדינה", "הם עזרו לחמאס לפלוש", "הם רוצים לעשות פה דיקטטורה במקום דמוקרטיה" ועוד ועוד.
אחר כך יש ממש "הזרה", זה מנגנון הגנה שגורם לאנשים להגדיר מישהו אחר כ"זר" או "לא משלנו" כדי להצדיק מחשבות שליליות עליו.
ואז כבר השוני הבסיסי, המובנה, הופך לחוסר אמון, ייאוש ושנאה תהומית שמפרקת קהילות, מפרקת שותפויות ואפילו משפחות.
נו, אז למה לא תשנא את אחיך בלבבך?
התשובה היא פשוטה: כי השנאה שלך מעידה שלא הבנת את כוונת המשורר ושאתה לא בכיוון. אפילו אם נסתכל רק על השנים האחרונות, הקב"ה עושה לנו את אותו התרגיל שוב ושוב: כל יום הוא מעלה סוגיה: כן חיסונים לא חיסונים, כן מערכת המשפט לא מערכת המשפט, כן ביבי לא ביבי, כן חטופים לא חטופים, כן לפטר את שר הבטחון או לא לפטר (כל יום יש בישראל כמה וכמה נושאים במחלוקת).
ואז כחלק מחברה בריאה ושונות בריאה מתעוררות דעות שונות ויש מחלוקת. הקב"ה ברא את המציאות כך שנתבונן על דברים בצורה שונה. עד כאן הכל לגמרי תקין ובסדר.
ואז מתרחש הפספוס, החטא הקבוע של החברה הישראלית (חטא מלשון החטאה, פספוס): הרי כל בר דעת רואה את ההשלמה, שאלה ואלה דברי אלוקים חיים, ששני הצדדים במחלוקת רק מגלים צדדים שונים: צד אחד מדגיש את השבת החטופים בכל מחיר וצד שני מדגיש את הכרעת חמאס בכל מחיר. שניהם צודקים. צד אחד מדגיש את החשיבות בלהיות מדינה יהודית וצד שני – את הזכות של כל אדם, גם במדינה יהודית, לחיות את חייו בלי כפייה. שניהם צודקים. רק עיוור לא רואה.
השנאה מעוורת וגורמת לפספוס קבוע של הפורמט: זה משלים. שני הצדדים צודקים. לפעמים בגלל השנאה וחוסר היכולת לראות כמה ההפכים משלימים – אז הדעות מקצינות והמעשים מוקצנים ואז באמת קשה לומר את המילה "צודקים". הם פשוט בהישרדות ובמלחמה ועושים הכל להוכיח את עמדתם. אבל זה לא הבסיס, בבסיס הם שמים פוקוס על חלק אחר. זה קיים באופן טבעי.
ולמה זה הפורמט? כדי שנגדל. כדי שנתרחב מעבר למה שאנחנו רואים. כך מתקיים "עזר כנגדו" בזוגיות וכך זה יתקיים כעם כשנלמד לחלוק.
זה בכלל לא הסיפור אם ישנו איזה סעיף במערכת המשפט. זה שטויות במיץ ולא מצדיק שום מריבה. זה מצדיק בחירה באהבה למי ששונה ממני.
כשאדם שונא את האחר הוא בעצם אומר "אני לא מעוניין לגדול ממי ששונה ממני. אני מעוניין להתבצר ולבנות שוחות וחומות בעמדה שלי ושרק השני יוותר על עמדתו". האם אי פעם זה עבד והשני שינה את עמדתו? לא.
כשאדם שונא הוא בעצם אומר "הקב"ה לא מבין מה הוא עושה. התפספסו לו כמה בריות מקולקלות",
אז זהו. כשאתה שונא אתה מתרחק מהשם בזמן שאתה בטוח שאתה הנציג שלו עלי אדמות.
ואתה מתרחק מעצמך. כי במקום להשקיע את האנרגיה בבנייה וביצירה אתה מבזבז אותה על מלחמות והוכחת הצדק שלך.
ואתה מתרחק מאחיך, בלבבך ובמציאות.
וזה לא נגמר פה. האנרגיה של השנאה תתפשט גם לבית שלך ולקרובים שלך. היום אתה משתלח, שונא ומשמיץ "שמאלני" או "משיחיסט" ומחר – מחר חוסר היכולת שלך לחלוק דעות שונות יזלוג אל תוך מערכות היחסים הקרובות שלך.
וכן. יכול להיות שאתה צודק. אבל אתה טועה בענק. פספסת את השיעור המרכזי – לא שאלת החיסונים בעד או נגד היא השאלה, אלא כמה אתה אוהב את השני בזמן המחלוקת. כמה אתה שמח בקיומו של מי שחושב אחרת ממך.
זה נשמע ככה: "לא מסכים עם מילה שאתה אומר אבל אותך אני אוהב. אתה אח שלי ואחים לפעמים טועים. איזה מזל שיש אותך"
הרב שיינברגר אמר פעם: "מתי נצליח להתחבר? כשנפסיק לנסות לשנות את הדרך אחד של השני"
מי ששונא מספר לעולם שהוא צריך לצאת למסע של גדילה. שהשנאה שלו היא רק מנגנון הגנה לפגמים שלו, לחוסר היכולת שלו להכיל ולחבק דעות אחרות. שהוא ניזון מביטול האחר במקום מעשייה חיובית.
וכן, אני כותב את הדברים כשאני יודע שהנלחמים מזלזלים בדעה הזו, המפשרת, ותופסים אותה כחולשה. אבל אני גם יודע שרוב העם כן מבין.
אסיים בדבריו של הרב קוק:
"הצדיקים הטהורים אינם קובלים על הרשעה אלא מוסיפים צדק, אינם קובלים על הכפירה אלא מוסיפים אמונה, אינם קובלים על הבערות אלא מוסיפים חכמה" (ערפילי טוהר)
ובתפילה שנלמד כבר את השיעור.
שבת שלום ומבורך
להאזנה לשיעור שמסר משה שרון על פרשת אחרי מות קדושים
מאמרים נוספים של משה שרון | הספרים של משה שרון | עוד על ספר ויקרא
תגובות