פרשת יתרו

בפרשת 'יתרו' מגיע עם-ישראל למעמד היסטורי ונשגב – מעמד מתן תורה. שם התגלה הקב"ה לכל העם, גדולים וקטנים, ונתן להם את עשרת הדברות. ארצה השבוע לנתח את הדיבר הראשון: אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

לעין רגילה, הדיבר "אנכי ה' אלהיך" בכלל לא נראה כמו דיבר. 'לא תרצח' - זו הוראה ברורה, "לא תנאף" וכו', שהרי אומרים לי מה לעשות ומה לא לעשות, אבל איזו מן הוראה זו "אנכי ה' אלוקיך"? איך אני אמור ליישם אותה?

הרב אשלג מגלה לנו את התשובה (במאמר "סוד הכף דאנכי"). המילה "אנכי" לא נאמרה במשמעות של אנוכיות, אלא היא מתארת את העבודה הרוחנית של האדם, שכן משמעותה: "אני" עם האות כ'.

נסביר: האות כף היא אות השוויון והדמיון, כשרוצים להשוות אומרים "זה כ-זה". הרעיון הוא, שאת ה"אני" של האדם הוא צריך להשוות ל"אָיִן", ל"אינסוף", לאלוהים. זו אחת המשמעויות של דברי דוד המלך "שוויתי ה' לנגדי תמיד".

חז"ל מורים לנו "מה הוא רחום, אף אתה היה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון". דהיינו שהמצווה הראשונה בעשרת הדברות היא – תהיו כמוני. תשתמשו בי כמודל כדי לדעת למה להידמות.

באופן כללי – אנחנו לא מבינים את המילה אָיִן. כותבים חז"ל בפרקי אבות: דע מאין באת. חז"ל לא מתכוונים לשלוח אותך לברר מהיכן באת, אלא מודיעים לך – דע ואל תתבלבל – מאָיִן באת, מאינסוף, ולא משום מקום אחר. ואליו אתה צרך להשתוות.

כך גם דוד המלך בתהלים: שיר למעלות אשא עיני אל ההרים, מאין יבוא עזרי. זו איננה שאלה "מאין יבוא עזרי?" כי אם תשובה חדה – מאָיִן יבוא עזרי! מאינסוף! ורק חיבור עם האינסוף יכול להציל אותי.

אם כך – האני – יהפוך עצמו בעזרת השתוות הצורה - לאָיִן.

במילים פשוטות – מדרגת 'אדם' איננה מדרגה בפני עצמה, כי אדם מלשון דמיון, שבאמת, או שהאדם מתדמה ברצונותיו, מחשבותיו, דיבוריו ומעשיו לעליון ממנו, מחשבתו דבוקה תמיד בטוב, במשפיע, באמונה תמימה. ובדיבורו הוא שומר ונזהר לא להוציא מילה אחת שאין בה תועלת אנושית או רוחנית, ושומר נפשו מלשון הרע ורכילות. כשכבר פותח את פיו יוצאות ממנו ברכות או תפילות או דברי תורה, ובמעשיו הוא עולה מעלה מעלה, במדרגות עולם העשיה בכל תרי"ג עצותיה.

או חס ושלום, שהוא מתדמה לתחתון ממנו, לבהמה, שהיא בפני עצמה טובה ומתוקנת, אך האדם המתדמה לה, שזו איננה מדרגתו, הורס על כל פנים, ומשפיל את מעלתו.

לסיכום דברינו, הדיבר הראשון בעשרת הדיברות הוא כמו מבוא של ספר. הוא לא פרק פרטי אלא מתאר את כל מה שיבוא אח"כ בקצרה. הקב"ה מתגלה לעם ישראל ואומר להם: דעו לכם שנטעתי בכם את הכוח להיות כמוני. קחו את החומר שלכם ותחברו אותו עם הרוח שלי.

להאזנה לשיעור שמסר משה שרון על פרשת יתרו

 מאמרים נוספים של משה שרון | הספרים של משה שרון | עוד על ספר שמות