קואצ'ינג עצמי

ספר בראשית מספר על אדם הראשון שהסתובב בגן כשלפתע נשמע קול קורא לעברו – איכה? שאלה זו מתמיהה מאוד – הייתכן שאלוהים לא ידע היכן הוא? הרי לבד היה והגן בכל זאת לא מתואר כמו ניו יורק – אם כן – מה פירוש איכה?
נדמה שאלוהים אומר לו – "אני יודע איפה אתה – השאלה היא אם אתה יודע איפה אתה"

הקדמה
רובנו חיים בחברה המודרנית בסוג של מירוץ. להספיק, להגיע, להשיג. כמו עדר סוסים אנחנו כובשים כל חלקת אדמה. תמיד זמינים, גם בלילה. גם בשבתות וחגים. תמיד תחת התקפה מאסיבית על כל החושים: טלויזיה, אינטרנט, פלאפון, רדיו, עיתון. אנחנו אוכלים תוך כדי עבודה ועובדים תוך כדי אכילה.
אין לנו רגע דל של מחשבה עצמית, של עצירה מודעת, של שאלה פשוטה, עתיקה ונוקבת – איכה? איפה אני בכל הסיפור הזה? אני מרוצה? אני שמח? אני רוצה להמשיך כך? זה תואם את התוכניות שלי? את הערכים שלי? את מה שהצבתי לעצמי?
נדמה שככל שהזמן הולך ונוקף, הקדמה ממלאת לה עוד ועוד חלקים בחיינו הקצרים ומרחיקה אותנו בעצם מעצמנו. אי אפשר לחשוב או להיות אבא כשהסלולרי מצלצל כל רגע. אי אפשר להרהר ביני לבין עצמי כשאני עוצר ברמזור אדום כי הפרסומות בטלויזיה הגדולה המוצבת בצומת ממלאים לי את כל ההוויה.
למה לעצור מהמרוץ כשכואב הראש אם אפשר לקחת אקמול?
אי אפשר פשוט להיות, בלי לעשות שום דבר? רק להיות? אולי אנחנו בעצם פוחדים להיות?
"הנה זאת באמת אחת מתחבולות היצר הרע וערמתו להכביד עבודתו בתמידות על לבות בני האדם עד שלא ישאר להם רווח להתבונן ולהסתכל באיזה דרך הם הולכים, כי יודע הוא שאלולי היו שמים לבם כמעט קט על דרכיהם, ודאי שמיד היו מתחילים להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה הולכת ומתגברת בהם עד שהיו עוזבים החטא לגמרי"

זהירות
"הנה ענין הזהירות הוא שיהיה האדם נזהר במעשיו ובעניניו, כלומר, מתבונן ומפקח על מעשיו ודרכיו, הטובים הם אם לא, לבלתי עזוב נפשו לסכנת האבדון חס וחלילה ולא ילך במהלך הרגלו כעור באפלה. והנה זה דבר שהשכל יחייבהו ודאי. כי אחרי שיש לאדם דעה והשכל להציל את עצמו ולברוח מאבדון נשמתו, איך יתכן שירצה להעלים עיניו מהצלתו, אין לך פחיתות והוללות רע מזה ודאי. והעושה כן הנה הוא פחות מהבהמות ומהחיות אשר בטבעם לשמור את עצמם ועל כן יברחו וינוסו מכל מה שיראה להם היותו מזיק להם. וההולך בעולמו בלי התבוננות אם טובה דרכו או רעה, הנה הוא כסומא ההולך על שפת הנהר אשר סכנתו ודאי עצומה ורעתו קרובה מהצלתו."

מהי התבוננות?
אתם יושבים בבית שבו המזגן והמקרר עובדים במלוא הקיטור ומרעישים אוזניים, ביום קיץ מהביל, כשלפתע, קופץ הפקק והרעש נפסק - מרגישים?
כשמאוורר מסתובב – האם מזהים אם מדובר בכנפיים מסתובבות או בעיגול? ודאי שלא, רק בהאטה מזהים. התבוננות היא האטה, האטת המחשבות מהמירוץ הבלתי פוסק הזה, על מנת לזהות לאן מי אני, מהיכן באתי ולהיכן אני הולך. השלב הבא לאחר ההאטה היא התבוננות, ריכוז של מחשבה על דבר אחד מסויים: ההתנהלות שלי היום בעבודה / הזוגיות שלי / הדרך שבה אני אוכל וכו'. אני לא כועס על עצמי שיש לי מחשבות אחרות. אני גם לא כועס על עצמי כשאני מגלה בהתבוננות שאני לא בסדר. בסיום ההתבוננות אני מבקש את הכוח לתקן את המידה/ההתנהגות שלי.

פשפוש ומשמוש
"כי הנה הפשפוש במעשים הוא לחקור על כלל המעשים ולהתבונן בו, הנמצא בהם מעשים אשר לא יעשו, כי כל אשר ימצא מאלה יבערם מן העולם. אך המשמוש היא החקירה אפילו במעשים הטובים עצמם, לחקור ולראות היש בענינם איזה פניה אשר לא טובה או איזה חלק רע שיצטרך להסירו ולבערו."

זריזות
"והנה אנחנו רואים בעינינו כמה וכמה פעמים שכבר לבו של האדם יודע חובתו ונתאמת אצלו מה שראוי לו להצלת נפשו, ואף על פי כן יניחהו, לא מחסרון הכרת החובה ההיא ולא לשום טעם אחר, אלא מפני שכבדות העצלה מתגברת עליו, והרי הוא אומר, אוכל קמעא, או אישן קמעא, או קשה עלי לצאת מביתי, פשטתי את כתנתי, איככה אלבשנה, חמה עזה בעולם, הקרה רבה או הגשמים, וכל שאר האמתלאות והתואנות אשר פי העצלים מלא מהם"

סיכום
"כלל הדבר: יהיה האדם מעיין על מעשיו כולם, ומפקח על כל דרכיו שלא להניח לעצמו הרגל רע ומדה רעה, כל שכן עבירה ופשע. והנני רואה צורך לאדם שיהיה מדקדק ושוקל דרכיו דבר יום ביומו כסוחרים הגדולים אשר יפלסו תמיד כל עסקיהם למען לא יתקלקלו, ויקבע עתים ושעות לזה שלא יהיה משקלו עראי, אלא בקביעות גדול"

*הציטוטים כולם לקוחים מתוך הספר "מסילת ישרים" שכתב הרמח"ל (1707-1746)

עוד מאמרים בהתפתחות אישית וקואצ'ינג עצמי | הספרים של משה שרון | מנוי לקורסים של משה שרון