קואצ'ינג עצמי

בוקר אחד התבוננתי על בנותיי משחקות בסלון, אחת ציירה בצבעי מים ומרוב התרגשות ממעשה ידיה, קמה כל 3 דקות להראות לי את פרי יצירתה. השנייה מעכה בקריאות שמחה בצק של ילדים והשלישית בת שלושה חודשים בלבד, צחקקה וחייכה עם אמה.

תגידי, שאלתי את זוגתי, גם אנחנו היינו כאלה מאושרים פעם? גם אנחנו התרגשנו מכלום וחייכנו כמו ההודים, בלי סיבה? אז היא סיפרה לי על מחקר שהיא קראה. ילדים עד גיל 7 מחייכים וצוחקים למעלה מ 400 פעמים ביום. ילדים מעל גיל 7, בערך 15 פעמים ביום.

אז מה נשתנה? שאלתי, מהמורות החיים? המשימות האינסופיות? כל האכזבות שהתאכזבנו?

הכל ביחד, היא ענתה, אני חושבת שהלב שלהן פשוט עדיין פתוח.

בעיות לב

התשובה שלה הצחיקה אותי. רק לפני 2 דקות קראתי בעיתון שהסרטן והתקפי הלב מתחרים ביניהם על המקום הראשון הלא ממש מכובד – מי מהם הורג יותר אנשים בעולם. מסתבר לפי אשתי, שיש לנו בעיות בלב: הוא שבור גם מבחינה רגשית וגם פיזית רפואית. אבל בניגוד למליוני הרופאים שמטפלים לנו בלחץ הדם, פותחים לנו את העורקים ומבצעים בנו מעקפים, מנסים למנוע את התקף הלב הבא, מי מרפא לנו את הלב השבור? מי דואג שנאהב ונתרגש כמו כשהיינו ילדים?

היכן הכל התחיל

ילדים באים לעולם עם לב פתוח, טהור, זך ונקי. הם מקבלים אהבה ומחזירים אותה בבומרנג של נשיקות וחיבוקים, אכפתיות ודאגה. כמעט ואין ילדים שיהיו אדישים לגילויי אהבה, הם ניזונים ממנה הרי.

אבל, בשלב מסויים, כל אחד בזמן אחר, שוברים לו את הלב.

זה יכול לקרות לראשונה לילדה בת 3 שהוריה הלכו לשכנים כשישנה ולא שמעו שהתעוררה. עשר הדקות הללו יראו לה כמו נצח. היא תצרח עד שיגיעו ויחבקו את פחדיה. וכבר אז לא ידעו שחרטו בה פצע עמוק של חוסר ביטחון באנשים שילך וילוה אותה שנים רבות.

זה יכול לקרות גם בגיל 13, בהתאהבות הראשונה בנערה המתולתלת מכיתה ו' 3, חנית, שחייכה אליו בחזרה, אני כמעט בטוח, ובכיתה היא תמיד מסתובבת לראות אם הוא מביט בה, חצוף שכמותו, לוגם ממנה שלוקים בגניבה כל שעה עגולה. עד שהסכימה ללכת איתו לסרט ולרקוד איתו במסיבות ואפילו הסכימה למילה המורכבת הזאת "חברות". והוא חשב עליה, אוף כמה שחשב, ימים ולילות הזה אותה ואת התנועה הזאת שלה, עם היד בשיער, היה בטוח שלא תסור ממנו לעולמים, שתהיה שלו כל זמן שיחפץ, אז קנה לה מתנות ופינק לה פינוקים וחשב על כל המחוות שאפר לעשות לילדת בת מצווה, עד שחנית תקעה בו חנית.

ומה מאז?

מאז הלב זה כבר לא מה שהיה פעם. לא סומכים כל כך מהר על אנשים ולא מתאהבים כל שני וחמישי, ולא נותנים לשני באמת להציף את כל כולך, לטוב ולרע. בעיקר מגינים, זה מה שעושים. ונהיים ציניים. והשנים נוקפות, ונוצרת ערלה סביב הלב, דקה מן הדקה, אחר כך היא מתעבה עוד קצת ועוד טיפה ולעיתים נעשית חומה בצורה. ומה איתנו? אנחנו שורדים אבל לא בהישרדות, אלא בסערת החיים, לא קל לגרום לנו להתרגש, ולשמוח, ולאהוב כמו פעם. נעשינו אטומים קצת, מוגנים היטב. חיים בתוך בירוקרטיה רקובה וחוסר אכפתיות מכאיב. עטפנו את עצמנו כדי לא להרגיש יותר מדי. חווינו מוות אולי או אובדן של אדם קרוב שהוסיפה עוד אבן לחומת הבדידות הקשה של החיים. ומה יהיה? מי יחזיר לנו את השמחה וההתאהבות הפשוטה? זהו, האהבה מתה?

אבל הלב פועם, לא?

קשה לו עם כל המותרות שהוא צריך לסחוב עליו אבל כן, הלב עוד פועם, והוא לא רק פועם הוא גם כואב, כי הוא רוצה להרגיש ולשמוח ואנחנו משתיקים אותו. נותנים לו תחליפים במקום להסיר את הערלה. נותנים לו סמים כדי להרגיש, מטביעים אותו באלכוהול שיוכל לצחוק צחוק אמיתי או לרקוד ממקום משוחרר. בונים לו קניונים, ממציאים לו אייפונים וקונים לו מותרות שהוא לא צריך והוא עושה כאילו הוא מתרגש לשעתיים ושוכח. זה לא מה שהוא צריך, הלב. במקרה הרע מכבים אותו סופית עם איזו תרופה פסיכיאטרית שנעשתה יותר פופולרית מאקמול, שלא יפריע להתמודד עם החיים.

זה נקרא חיים?

אם אתה מסוג הבודדים שמוצאים עצמם דומעים מהתרגשות כל כמה שעות, המאמר הזה לא בשבילך, אבל אם אתה מהרוב, הנה כמה עצות שיעזרו לך להסיר את הערלה ולהתחיל לחיות מחדש:

א.      עצור או שאני יורה | אז נכון, יש הרבה בעיות חניה ואין איפה לעצור אבל העצה היא לעשות חניה. אחד הדברים שמזינים את הערלה הוא המירוץ הבלתי פוסק של החיים. אין לנו רגע דל להרגיש בו, הכל מוצף כל היום. מתי אפשר לאהוב ולהתרגש? אנחנו מדברים בפלאפון כשאנחנו אוכלים ומשחקים עם הילדים. העצה היא לעשות רווח ולא רק כספי, רווח, הפסקה בין דבר לדבר. סיימת לעבוד, בדרך הביתה תעצור באיזה יער או חוף ים לעשר דקות, לא יותר, עצום עיניים ותנסה להרגיש משהו. נתק את הראש. 5 דקות לפני השינה, התבונן על עצמך.

ב.      ריגושים או התרגשות? | אנחנו עסוקים בריגושים אבל לא בהתרגשות אמיתית. הריצה מביאה ריגושים היא לא מביאה שמחה. אוטו חדש הוא ריגוש, לא התרגשות. יוצא שאנחנו מזינים את הערלה במקום את הלב. רואים את זה במערכות יחסים בין גברים ונשים. הוא לא מבין למה היא לא מרוצה, "אבל קניתי לך", ובשבילה אהבה זה מילים, ומחוות, ורגעים של יחד. כל מה שהוא אהבה באמת ומזין את הלב אי אפשר לקנות בכסף. אחד הסימנים לכך שריגושים רק מפריעים ללב להתרגש היא העובדה הבאה: מי שנהנה מריגושים צריך בכל פעם להגדיל את הריגוש, להיות יותר קיצוני בכדי ליהנות. בשלב מסויים הוא מפסיק ליהנות מהדברים הפשוטים. מי שהלב שלו פתוח מתרגש מהריח של האדמה אחרי הגשם.

ג.       פינוקיו בשירות הלב | כדי לפתוח את הלב צריך לדבר אמת. השקר הוא אחד המזינים הגדולים של הערלה. הרי מה עושה השקר? מגן על הערלה, היא לא צריכה להתמודד עם האמת הפשוטה והכואבת. העצה היא: דבר אמת תמיד, גם אם היא לא פופולרית, גם אם זה הופך אותך לאדם פחות טוב בעיני אחרים. כל זמן שאתה משקר אין סיכוי להתחיל להרגיש.

ד.      דיבורים | לפני שמדברים אמת צריך לדבר. אחת הסיבות למה אצל נשים הערלה פחות חזקה – הן מדברות, הן פורקות כאבים, בוכות. הדיבור מוציא את הלב החוצה ועושה לו מקום בעולם.

ה.     עבר הווה עתיד | אחד המאפיינים של השכל: הוא עסוק בעבר ובעתיד. הלב הוא מרגיש עכשיו. ההווה הוא הזמן שלו. רוב האנשים לא מתעסקים בהווה אלא או מבכים על העבר או מפנטזים לעתיד. העצה היא - התעסק בהווה כל הזמן. אתה עם אשתך עכשיו? תהיה איתה. בלי פלאפונים לפטופים או ספרים.

ו.        דין פרוטה כדין מאה | הלב שלנו הוא קטן ועדין כמו תינוק. אם כשהוא נפתח מדי פעם ומרגיש (ולכולם זה קורה מדי פעם...) אתה מחבק אותו ושמח שהוא נפתח, אפילו לרגע קט. אם אתה מוקיר את הרגע – הוא יחזור. אם תהיה ציני או תסתובב בסביבה שתהיה צינית ללב הפתוח שלך – סביר להניח שהוא ימעט עוד יותר מלהפתח.

לסיכום, רבי עקיבא רצה לעשות שינוי בחיים שלו כשהוא בן 40 ולא האמין שהוא מסוגל. יום אחד ישב על גדות הנהר וראה איך המים מצליחים לשחוק את הסלע למרות שהם רכים והסלע קשה. זה גרם לו להבין. ביום אחד אי אפשר לשחוק שום סלע ולפתוח שום לב. רק העקביות, שוב ושוב ושוב. המים לא התייאשו, חשב בלבו, גם אני לא.

עוד מאמרים בהתפתחות אישית וקואצ'ינג עצמי | הספרים של משה שרון | מנוי לקורסים של משה שרון