קואצ'ינג עצמי

כולם מדברים על איך לחיות טוב יותר, בבית, בעבודה או בזוגיות, ואומרים שבמציאות שמכתיבה קצב רצחני ואינספור משימות בכל החזיתות - אין דרך אחרת אלא להתייעל וללמוד טכניקות שונות ומשונות. אבל רגע אחרי שאנחנו מקבלים עצות אינסופיות ומרחיקות לכת - אנחנו שוכחים ונופלים שוב לאותו לחץ מתסכל, מתעצבנים, יוצאים מאיזון ונלחמים עם כל העולם. למה זה קורה לנו? מדוע אנחנו יוצאים מאיזון? מה גורם לנו להגיב בצורה לא מאוזנת?

לפני כשנה הוזמנתי ע"י זוג הורים לעזור, כמו סופר נני, עם בתם המתבגרת בת 11 וחצי, קואצ'ינג משפחתי זה נקרא. שוחחתי עם ההורים בסלון כשלפתע נפתחה הדלת והנערה המתבגרת, קארין שמה, נכנסה בפתח הבית, כמו רוח סערה, לבושה בגדי צופים, הפטירה שלום לעברנו והלכה למטבח.

אמה קמה לעברה "כן גברת, מה התוכניות שלך?" קארין הגיבה מיד: אני מתה מרעב אז אוכל משהו קטן, עוד 10 דקות יש תכנית בויוה שאני חייבת לראות, אח"כ, אעשה שיעורי בית, אתקלח ואלך לישון.

מבטי ומבטו של האב נפגשו בסלון, ילדה טובה, אמרתי. אז זהו שהאם חשבה אחרת: לא גברתי, את לא יושבת לי כולך ג'יפה בסלון. את עכשיו נכנסת להתקלח ואח"כ כל השאר. אבל אמא, אני לא אספיק כלום, אני מבטיחה להתקלח אחרי התוכנית.

מה הייתם עושים? אני הדלקתי את מכשיר ההקלטה שלי.

בשלב הזה כבר אי אפשר היה לדבר איתה, עם האם. תוך דקות ספורות ואינספור צרחות, שמעתי דמעות מתפרצות ודלת נטרקת. קארין נכנסה לחדר בוכה, ואמה אחריה, חובטת בדלתה וצועקת – תצאי, את שומעת אותי, כנסי מיד להתקלח, ממי למדת לא להתקלח. את רוצה שלא יהיו לך חברים בגלל שאת מסריחה? את רוצה מחלות?

אחרי כמה דקות היא הבינה שאין עם מי לדבר וחזרה אלינו לסלון, רותחת מזעם פנתה לאב: למה אתה לא אומר שום דבר? תמיד אני צריכה להיות הרעה? הוא הביט בה במבט אדיש ובתנועתת יד אמר "שלא תתקלח..." באותו רגע, הייתי בטוח שמאשפזים אותה. היא צרחה צרחות היסטריות על בעלה. אספתי את דבריי והלכתי.

נפגשנו שוב לאחר שבוע, הפעם, רק היא ואני. השמעתי לה את ההקלטה וביקשתי ממנה למנות לי את הרווחים שהרוויחה מהתנהגותה. היא הסתכלה בי, חיוך נרקם אט אט על שפתיה: מה הרווחתי? אולי נדבר קודם כל על מה שהפסדתי.

מצויין אמרתי, תתחילי, אני רושם:

א', אמרה, באותו לילה היא לא נכנסה בכלל להתקלח, מצאתי אותה בבוקר עם אוזניות באוזן, היא נרדמה כמו שהיא, בלי לאכול או להכין שיעורי בית, עם הבגדים מהצופים על המיטה.

ב', אני והיא מאז, אנחנו כמו חתול ועכבר, רק רבות ומתווכחות כל היום.

ג', אני ובעלי בכסאח מאז, לא מדברים בכלל

זהו? קיוויתי בשבילה שאין עוד הרוגים. לא, אמרה, אני כבר שבוע מרגישה רע מאוד, מין מועקה פיזית שקשה להסביר, אני עייפה ויש לי כאבי ראש תכופים.

סטופ פגישה: חז"ל אמרו שהכועס, כל מיני גיהנום שולטים בו והנשמה מסתלקת ממנו, ולכן לא הופתעתי לשמוע את הנזקים הנ"ל. בד"כ, מחקרים מראים שכעס לא מוביל לתוצאות רצויות אלא ל: איבוד האיזון הנפשי לשעות רבות, לפעמים ימים, התנהגות לא הולמת (אומרים ועושים דברים שאח"כ נצטער עליהם), ואפילו הבריאות. כן, הבריאות. כעס גורם למחלות רבות כי הגוף יודע להתמודד עם אוכל לא בריא אבל ממש לא יודע איך להתמודד עם נפש נסערת. גדול הרופאים בעם היהודי, הרמב"ם, טען שר"ת של בריאות הם:

בולם רוגזו, יפחית אוכלו ויגביר תנועתו.

נחזור לפגישה: יקירתי, אני שמח שאת מודעות לכל מה שהפסדת, ובכל זאת – מה הרווחת? שום דבר, ענתה. שום דבר? אז למה עשית את זה? שאלתי. מה זאת אומרת? מה אתה לא מבין? עשיתי את זה כי אני צודקת! ילדה בגילה צריכה להכנס להתקלח כשאומרים לה.

הצדק

בעולם שלנו יש לא מעט משאבים מוגבלים: כסף, זמן, סבלנות, מים, מעמד ועוד. ההגיון הפשוט אומר שבמקום שיש משאב מוגבל – נוצרת תחרות. אבל, אנחנו נוטים לחיות באשליה שיש עוד כמה משאבים מוגבלים בעולם.

המושג הראשון שאנו נוטים להתייחס אליו כמשאב מוגבל למרות שהוא לא מוגבל ובטח לא משאב: ניצחון / רווח. פירוש: אם הוא ניצח, אז מה אני? הפסדתי, ואם הוא הרוויח אז מה אני? פראייר. אז זהו, שלא. יכול להיות שגם אני הרווחתי וגם הוא הרוויח? יכול להיות שגם אני ניצחתי וגם הוא ניצח? לא מדובר בספורט כמובן או בבחירות, אבל מה בחיים?

דוגמא: יש לי חנות רהיטים. הגיע אחד, פתח מולי חנות רהיטים והוא מוכר בדיוק את מה שאני מוכר. מעצבן, לא? מה תעשה? ב-50 אחוז מן המקרים זה נגמר באלימות מסוג זה או אחר: שריפה, תחרות לא הוגנת, תלונה בעירייה וכו', אבל, האם יכול להיות שאני דווקא צריך לשמוח? האם יכול להיות שזה לטובה שהוא פותח מולי? האם נוכל כך להביא יותר לקוחות לאיזור שלנו?

המושג השני שאנו נוטים להתייחס אליו כמשאב מוגבל הוא הצדק. אם הוא צודק, אז מה אני? לא צודק! ולכן אני יוצא למחלמות חורמה וויכוחים. אם תחשבו על זה תראו – למה אני כועס? כי אני צודק. אני מלאך. כל השאר – לא מספיק. ההוא שחתך אותי בכביש, ובסופר, והילד שלי שקם הבוקר בלי הבטריה ועיכב את כולנו, וחמותי.

"מן המקום שבו אנו צודקים, לא יצמחו לעולם פרחים באביב. המקום שבו אנו צודקים הוא קשה ורמוס כמו חצר". יהודה עמיחי

אירוע לא מוליד רגש

עכשיו תאמרו ודאי – אבל רגע, הוא באמת לא היה בסדר, מה אתה רוצה? הוא עשה בך וכך וזה עיצבן אותי. כל אחד היה מתעצבן מזה, עובדה שכולם כעסו עליו וכו'.

כאן אני רוצה להוסיף לדיון מודל מעולם הגישור שנקרא מודל אפר"ת –

ר"ת  אירוע פרשנות רגש תגובה

מה עבר לך בראש כשההוא חתך אותך בסופר? על מה חשבת חלקיק שניה לפני שהתעצבנת? על זה שהוא חצוף ומי הוא בכלל ומה הוא חושב שאני אוויר? אז זהו, שהפרשנות שאתה בחרת לתת לאירוע היא זו שהובילה לרגש ולא האירוע בעצמו. כי אדם אחר או אפילו אתה עצמך ברגעים אחרים הייתם מפרשים את האירוע באופן שלא היה מוליד כעס: הוא ממהר, הוא לא שם לב, ככה הוא חונך בבית וכו'.

בשני המקרים כמובן אתה יכול להעיר לו או לקופאית אבל במקרה הראשון זה יהיה בזעם, תוך תגובה אלימה מילולית או פיזית והרבה עצבים וצדק, במקרה השני זו תהיה בחירת תגובה ממקום מאוזן. שנה פרשנות – ישתנה הרגש.

במילים פשוטות אומר כך: להתעצבן זה לא הכרח. אנשים יוצאים מאיזון כי הם מפרשים את המציאות לפי התבניות שלהם, וכך – הורסים לעצמם את החיים. כי כבר אמרו מזמן – להתעצבן פירושו להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים.

אם כך – למה אני ממשיך להתעצבן? התשובה מחולקת ל-2:

א.      מאוד קשה לשנות פרשנות כי היא טבועה עמוק בצורת החשיבה שלנו ובערכים שקיבלנו מהסביבה

ב.      אני לא נמצא בתודעה שאני זה שצריך להשתנות. מי צריך להשתנות? הוא, הכולירע, זה שעיצבן אותי ולא אני. ולכן אין סיכוי שמשהו ישתנה. למה? כי הכולירות לא משתנות בד"כ.

אז מה עושים בכדי לשנות פרשנות?

שיטת 4 השאלות קובעת שבכל אירוע שמתרחש ומוציא אותנו מאיזון אנחנו יכולים לבחור פרשנות. למה? כי אנחנו לא מכונות. 4 השאלות הן:

-          למה לדעתך הוא עושה את זה?

-          האם זו עובדה או פרשנות?

-          מה הפרשנות האלטרנטיבית?

-          עד מתי אתה מתכוון להרוס לעצמך את החיים ולהמשיך לא לשנות פרשנות?

עכשיו נבארן אחת אחת:

שאלתי אמא – מה הכי מעצבן אותך בעולם? "שהילד שלי משקר לי" ענתה. שאלה ראשונה: למה לדעתך הוא משקר לך? "הוא חושב שאני מפגרת ושאני לא רואה שהוא משקר לי בפנים" שאלה שניה: האם זו עובדה או פרשנות? "זו עובדה", אז זהו שלא בטוח שזה מה שהוא חושב. בואי נעשה בדיקה, תתקשרי בבקשה לחברה שלך ותשאלי אותה למה לדעתה בנך משקר לך, היא זו שתתן לנו פרשנות אלטרנטיבית. היא מתקשרת אליה והחברה צועקת מהצד השני של השפורפרת "הוא מפחד ממך". שאלה רביעית: עד מתי את מתכוונת להמשיך להרוס לך ולילד שלך את החיים באיצטלה של חינוך, הרי הכעס, העצבים והצעקות שלך לא עוזרים לו להפסיק לשקר?

האם זה מובן שכל עוד לא אשנה את הפרשנות שלי אין סיכוי בעולם שהמציאות תשתנה?

עכשיו תרגלו נא את מודל 4 השאלות על עצמכם.

סיכום

אמא של קארין הבינה שהיא עומדת לאבד את הקשר עם הבת של עם כל מלחמות הצדק והשליטה שלה ושינתה את הפרשנות. בפרקי אבות אמרו חז"ל "הוי דן את כל האדם לכף זכות", כבר אז הם הבינו שזה לא בשבילו, זה בשבילי. החיים שלי יהיו הרבה יותר יפים אם אצא מאיזון פחות פעמים ביום, אם אפסיק לחשוב שכולם צריכים להתנהג לפי אמות המידה שלי.

ושאלה אחרונה למחשבה: למה דווקא דברים מסויימים מוציא אותי מאיזון ולא דברים אחרים? על כך במאמר הבא. חייכו בינתיים. הכל לטובה.

עוד מאמרים בהתפתחות אישית וקואצ'ינג עצמי | הספרים של משה שרון | מנוי לקורסים של משה שרון