כל אדם שפוי מרגיש את עצמו כאדם המכוון ובוחר את חייו ועתידו. כל אדם בוחר מתוך מגוון אפשרויות מה ללמוד, איפה לעבוד, עם מי להתחתן, מה לאכול ומה ללבוש. כל אדם מתמודד עם בעיות יומיומיות שמצריכות ממנו להחליט החלטות פשוטות כמו גם הרות גורל. האם אנחנו באמת חופשיים?
ישנה סתירה בין הרגשתו של האדם לבין מה שמגלים חוקרים, החוקרים את האדם ואת טבעו: פילוסופים, פסיכולוגים, סוציולוגים, ביולוגים, אנשי דת וכו'
כשנכנסים בפועל לאותם מחקרים, מוצאים דטרמיניזם כמעט מוחלט.
למשל, אם תשאל פסיכולוג מאסכולת פרויד, האם האדם חופשי לבחור את חייו הוא יענה: ודאי שלא. כשהיית קטן, היית רך כמו פלסטלינה. אמא שלך או האדם הקרוב אליך עיצב אותך כרצונו. עברו שנים, גדלת, הפלסטלינה התקשתה ועכשיו לך תשנה...
אתה בוחר בן/בת זוג לפי הוריך – דרך החיוב או דרך השלילה. או בדיוק לפי אותו הדפוס המוכר או בדיוק ההיפך. אפילו הטעם שלך באוכל מושפע ישירות ממה שאמך בישלה בילדותך.
אם תשאל סוציולוג – הוא יאמר לך שהאדם ברובו המכריע מושפע מהסביבה בה הוא חי. האדם נולד כמו לוח חלק, והחברה "כותבת" עליו כרצונה. הסוציולוגים הקיצוניים אומרים אפילו כך: תן לי ילד, ואעשה ממנו כרצונך. פרופסור או גנב – הכל תלוי בסביבה אליה נכניס אותו.
אם תשאל ביולוג – הוא יענה לך בצורה מאוד פשוטה, 97% מהאדם = גנים. אפילו דיכאון, תכונות אופי. כל דבר. לא תוכל לצפות לכך שהסביבה תשנה אותו. נכון, סביבה משפיעה, נכון, אופיו של האדם מהווה נדבך משמעותי, אבל בכל זאת, הגנטיקה של האדם היא המשמעותית ביותר, כמו שיש לך עניים ירוקות, ראש גדול ורגליים קצרות, בדיוק באותה צורה מורכב גם אופייך.
אם נסכם זאת, ניתן לומר כך: אתה כמו בלון. נוצרת במפעל ובו הוחלט מה יהיה צבעו של הבלון, מה יהיה המרקם, הוחלט גם שאתה תהיה בלון ולא משהו אחר. מה ביכולתך לשנות? אתה יכול לנפח את הבלון ב- 30% מהפוטנציאל שלו או ב- 100% מהפוטנציאל. לפי מה? לפי מה שתנפח הסביבה. ייתכן שתהיה אדם מאוד מוכשר בציור למשל, אבל הסביבה לא תדאג לפתח בך את הכשרון הנ"ל, ואז אתה עלול לפספס את אותה התכונה שטמונה בך. היא תתקיים בך, אך בהיעלם.
לעומת זאת, גם אם אתאמץ לא אוכל לנפח יותר ממה שנקבע במפעל כפוטנציאל ה- 100% שלו. דבר לא יעזור.
אז במה בעצם יש לאדם יכולת לשנות ?
הוא יכול ללכת לפסיכולוג, ולנסות לשנות חלק מהתכונות שלו, או יותר נכון להסתגל עם תכונותיו לסביבה, או לשים את עצמו בסביבה אחרת שתגרום לו לאהוב דברים אחרים, לקרוא ספרים מסויימים וזה ישפיע על סוג המחשבה או על הדעות הפוליטיות שלו. אבל באמת לאדם אין הרבה בחירה.
הרי אנחנו תוצאה של הסביבה שלנו. אם אני נכנס לסביבה של אנשים, שתחום העניין שלהם זה להרוויח כסף - זה יהפוך להיות גם מה שיעניין אותי. ואם אני מושפע מאנשים רגועים או קרובים לטבע, או רוחניים, זה מה שאחשוב וארצה, זה מה שיעסיק את מחשבתי. כל החיים שלנו הם שטיפת מוח אחת גדולה. הראש שלנו כל הזמן נשטף על ידי מסרים אינסופיים מהסביבה. לשטוף את המוח זה גם יכול להתפרש כדבר חיובי, אני שוטף לעצמי את המוח כי הוא מלוכלך, השטיפה תנקה אותו. הבחירה היא, למעשה, "מה ישטוף לי את המוח" , לאיזו שטיפת מוח אכניס את עצמי. למה? כי סביבה יכולה להגדיל בי את הרצון לאותה מחשבה שאני רוצה. זה חוק ויש לו שורש - כתוצאה מכך שאנחנו כלולים אחד בשני, בשורשנו - אזי יש לנו השפעה אחד על השני. רואים את זה אפילו בחיצוניות, מבחינה אקולוגית למשל.
ומה לגבי גורל ומזל?
אכן יש דבר כזה "גורל", שפירושו - אוסף של מצבים שתעבור בדרך לתיקון. אבל הוא איננו קובע בשום צורה את הרגשתך לגבי האירועים שמגיעים אליך שלא בשליטתך. לדוגמא – המחלה היא גורל אבל אתה מחליט מה היחס שלך לגביה.
מזל - מדוע אחד הוא עשיר ומפורסם והאחר עובד כפועל פשוט ואנונימי? למה אחד נולד למשפחה עשירה ואילו האחר לענייה? למה האחד מצליח בכל דבר בו נוגע ואילו האחר נכשל? המשמעות של המושג "מזל" באה מהשורש "נ-ז-ל" ומתארת למעשה מעין תהליך שבו אנרגיה "נוזלת" ממעלה למטה. במילים אחרות, שוב, יש אנרגיה שנוזלת לכיווננו אבל, במקביל, אנחנו יכולים להשפיע עליה.
לסיכום - הבחירה החופשית שלי בחיים באה לידי ביטוי:
עוד מאמרים בהתפתחות אישית וקואצ'ינג עצמי | הספרים של משה שרון | מנוי לקורסים של משה שרון
תגובות