קורסים בחכמת הקבלה למנויים

מאמר הקדמה לספר הזהר מתוך הקדמות הסולם

ועתה נפתח לנו הפתח להבין החקירה הד'. איך אפשר שיתהוה מקדושתו ית' ענין מרכבת הטומאה והקליפות, אחר שהיא רחוקה מקדושתו ית' מקצה אל הקצה, ואיך יתכן שיפרנס אותה ויקיימה.
 אכן יש להבין מקודם ענין מציאות מהות הטומאה והקליפות מה היא.
 ותדע, שזה הרצון לקבל הגדול, שאמרנו שהוא עצם מהותן של הנשמות מבחינת עצם בריאתן, כי על כן הן מוכנות לקבל כל המלוי שבמחשבת הבריאה, הוא לא נשאר בצורתו זו בנשמות, כי אם היה נשאר בהן, היו מוכרחות להשאר תמיד בפרודא ממנו ית', כי שינוי הצורה שבהן היה מפרידן ממנו ית'. ובכדי לתקן דבר הפירוד הזה המונח על הכלי של הנשמות, ברא ית' את כל העולמות כולם, והבדילם לב' מערכות, בסוד הכתוב (קהלת ז, יד) "זה לעומת זה עשה אלקים", שהן ד' עולמות אבי"ע [אצילות בריאה יצירה עשיה] דקדושה, ולעומתם ד' עולמות אבי"ע דטומאה. והטביע את הרצון להשפיע במערכת אבי"ע דקדושה, והסיר מהם את הרצון לקבל לעצמו (כמו שמבואר להלן בפתיחה לחכמת הקבלה מאות יד עד אות יט עיין שם היטב), ונתן אותו במערכת העולמות אבי"ע דטומאה, ונמצאו בגללו נפרדים מהבורא ית' ומכל העולמות דקדושה.
 ומטעם זה מכונות הקליפות בשם מתים, כמו שכתוב "זבחי מתים", וכן הרשעים הנמשכים אחריהם, כמו שאמרו חז"ל (ברכות יח, ב) הרשעים בחייהם נקראים מתים. כי הרצון לקבל המוטבע בהם בהפכיות הצורה מקדושתו ית', מפרידן מחיי החיים, והן רחוקות ממנו ית' מקצה אל הקצה. כי הוא ית' אין לו שום ענין של קבלה אלא רק להשפיע לבד, והקליפות אין להן שום ענין של השפעה רק לקבל לעצמן להנאתן בלבד, ואין הפכיות גדולה מזה. וכבר ידעת, שהמרחק הרוחני מתחיל בשינוי צורה במשהו ומסתיים בהפכיות הצורה, שהיא סוף המרחק בדיוטא האחרונה.

 יא. ונשתלשלו העולמות עד למציאות עולם הזה הגשמי, דהיינו למקום שתהיה בו מציאות גוף ונשמה, וכן זמן קלקול ותיקון. כי הגוף שהוא הרצון לקבל לעצמו, נמשך משורשו שבמחשבת הבריאה כנ"ל, ועובר דרך המערכה של העולמות דטומאה, כמו שכתוב (איוב יא, יב) "עייר פרא אדם יולד", ונשאר משועבד תחת המערכה ההיא עד י"ג שנה, והוא זמן הקלקול.
 ועל ידי עסק המצות מי"ג שנים ואילך, שעוסק על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, הוא מתחיל לטהר הרצון לקבל לעצמו המוטבע בו, ומהפכו לאט לאט על מנת להשפיע, שבזה הולך וממשיך נפש קדושה משורשה במחשבת הבריאה, והיא עוברת דרך המערכה של העולמות דקדושה, והיא מתלבשת בגוף, והוא הזמן של התקון.
 וכן מוסיף והולך לקנות ולהשיג מדרגות דקדושה ממחשבת הבריאה שבאין סוף ברוך הוא, עד שהן מסייעות לו להאדם, להפוך את הרצון לקבל לעצמו שבו, שיהיה כולו בבחינת מקבל על מנת להשפיע נחת רוח ליוצרו, ולא כלל לתועלת עצמו, שבזה קונה האדם השואת הצורה ליוצרו, כי קבלה על מנת להשפיע נחשבת לצורת השפעה טהורה (כמו שכתוב במסכת קדושין דף ז, א, שבאדם חשוב, נתנה היא ואמר הוא, הרי זו מקודשת, כי קבלתו שהיא על מנת להנות לנותנת לו, נחשבת להשפעה ונתינה גמורה אליה, עיין שם היטב), ואז קונה דבקות גמורה בו ית', כי דבקות הרוחני אינה אלא השואת הצורה (כמו שאמרו חז"ל ואיך אפשר להדבק בו אלא הדבק במדותיו ע"ש), שבזה נעשה האדם ראוי לקבל כל הטוב והנועם והרוך שבמחשבת הבריאה.

 יב. והנה נתבאר היטב דבר התיקון של הרצון לקבל המוטבע בנשמות מצד מחשבת הבריאה, כי הכין הבורא ית' בשבילן ב' מערכות הנ"ל זה לעומת זה שעל ידיהן עוברות הנשמות ומתחלקות לב' בחינות, גוף ונפש, המתלבשים זה בזה. ועל ידי תורה ומצות, נמצאים בסופם שיהפכו צורת הרצון לקבל כמו צורת הרצון להשפיע, ואז יכולים לקבל כל הטוב שבמחשבת הבריאה, ויחד עם זה זוכים לדבקות חזקה בו ית', מפאת שזכו על ידי העבודה בתורה ומצות, להשואת הצורה ליוצרם, שזה נבחן לגמר התיקון. ואז, כיון שלא יהיה עוד שום צורך לסטרא אחרא הטמאה, היא תתבער מן הארץ ויבולע המות לנצח.
 וכל העבודה בתורה ומצות, שניתנה לכלל העולם במשך שתא אלפי שני דהוי עלמא, וכן לכל פרט במשך שבעים שנות חייו, אינה אלא להביאם לגמר התיקון של השואת הצורה האמורה.
 גם נתבאר היטב, ענין התהוות ויציאת מערכת הקליפות והטומאה מקדושתו ית', שהיה מוכרח זה, כדי להמשיך על ידה בריאת הגופים, שאחר כך יתקנו אותו על ידי תורה ומצות, ואם לא היו נמשכים לנו הגופים ברצון לקבל שבהם המקולקל על ידי מערכת הטומאה, אז לא היה אפשר לנו לתקנו לעולם, כי אין אדם מתקן מה שאין בו.

להרחבה בספר קליפות הנפש של משה שרון | להרחבה בסדרת ההרצאות קליפות הנפש